השעה הייתה 3 לפנות בוקר, צינת הלילה הורגשה היטב אף שלא נפתח שום חלון. תומר קרס אל המיטה, הוא אפילו לא פיהק ונרדם ישר.
תומר הותש, זו הפעם הראשונה שחווה עוצמה כזו של השפלה וחוסר אונים.
המים הקפואים הבהילו את תומר הוא ניסה לנשום והרגיש כאילו כל גופו מתכווץ עם המפגש של המים הקפואים.
"תתעורר עבד" אמר ואדים לתומר, אתה צריך להיות מוכן.
ארוחת הבוקר מוגשת אמר ואדים וסימן בידו לקערה שהיתה מונחת על הרצפה. "תאכל הכל, תתקלח ותהיה מוכן תוך 40 דקות".
ואדים יצא מהחדר והשעון החל לתקתק. תומר רצה מאד לאכול אך העלבון שהגישו עבורו את הארוחה בקערה מעופשת וישנה שאפילו לא הייתה ראויה לשימוש על ידי כלב רחוב עזוב הניאה ממנו את הרעב. תומר התקלח התלבש והיה מוכן.
הוא חיכה לתום הזמן וכשזה הגיע דלת חדרו נפתחה.
תומר יצא בהיסוס מהחדר ולא זיהה את המקום בו היה, המסדרון שהלך בו אתמול נעלם כלא היה ובמקומו הוא יצא לגינה שטופת אור שמש, ירוקה כאשר במרכזה מתקן עינויים גדול רב אופציות. תומר נבהל "זה הזמן לברוח" חשב לעצמו ומשהביט שמאלה פגש בעיניו את אורלי, היא הייתה עירומה כביום היוולדה חפה מכל בגד, גוון עורה היה בהיר מאד זה סינוור אותו.
"תוריד את הבגדים" אמר לו ואדים וזה מיד הוריד מבלי לסרב.
"לך לקיר ותחכה לתורך, אל תסרב"
תומר החל לרעוד בגופו הוא היה מבוהל.. "תומר?" שמע שקוראים לו וקד קידה בפני האישה שניצבה מולו.
"בוא" הסתובבה והחלה ללכת תומר החל להשתרך אחריך הוא הרגיש כי גבריותו עוזבת אותו עוד לפני שהחל המשחק. הם עזבו את החצר ונכנסו לתוך חדר קטן, "תעמוד זקוף, תראה לי אותך" הרימה את ידה אל עבר שיניו "פתח את הפה" ובדקה את שיניו, הנהנה לעצמה ומילמלה משהו "תתכופף, תעמוד, תזוז.." תומר הרגיש כאילו בודקים סוס ולא אותו. הוא לא פצה פה. הוא עצם את עיניו וייחל לכך שהבדיקה תסתיים.
"תפתח את העיניים עבד" הוא פתח אותם והיא הייתה מולו, אישה אחרת מזו שלקחה אותו.. היא הביטה בו במבט עמוק וללא כל מילה מצידה תומר הרגיש את הצורך לכרוע ברך, הוא גם הרכין ראש..
והעז לומר "כל שתבקשי"
היא חייכה ברשעות, "כך יהיה"
היא קשרה לתומר כיסוי לעיניים מטפחת שחורה איכותית, הובילה אותו מספר צעדים קדימה ואמרה "תרים את רגל שמאל שלך ותיכנס הגובה הוא 45 ס"מ" תומר לא הבין בדיוק למה התכוונה ורצה להתכופף, תנועת גופו הסגירה זאת כשהוסיפה מיד - "דופן התיבה הוא 45 ס"מ", הוא הרים רגלו ועשה דבריה לפי הנחייתה ותוך מספר רגעים עמד בתוך התיבה.
"תרד לכריעה" ציוותה, תומר ירד. "תושיט את היד שלך קדימה ותן לגוף שלך לרכון גם עד שתפגוש ברצפת התיבה" תומר עשה כציוויה - הוא זכר את אזהרותיה של אורלי. "הנח את ידך השניה על הרצפה ופסק את רגלייך" תומר המשיך לציית.
היא הניחה עליו מספר כוסות ואמרה "שלא תיפול שום טיפה" והלכה.. תומר חשב שזו תהיה משימה קלה וחייך לעצמו..
עברה שעה, הוא ידע זאת בדיוק כי השעון בחדר ציין זאת "אני לא עייף" אמר לעצמו.. ואז זה היכה בו בפעם אחת ללא הכנה מוקדמת "פפססססססס" וזה החל ללפף אותו תומר הבין הוא בתוך תיבה מכילת נחשים הוא שאל את עצמו אם במהלך השעה האחרונה הם היו שם או שפשוט הוסיפו אותם ולא ידע לענות לעצמו על השאלה.
מרגע שהפך להיות מודע החל לנוע בחוסר נוחות מהחשש שיוכש. היא הביטה בו מהצד מתענגת על חוסר הנוחות שלו.. בכדי להגביר את חוסר נוחותו החלה פוערת את ישבנו ודחפה לתוכו פלאג - תומר צווח את נשמתו וכוס אחת נשפכה - היא ידעה שזה כואב לו ובתמורה לכוס שנשפכה שפכה עליו שעווה רותחת, "תישאר לך מזכרת יפה ממני" אמרה לו ברוגע..
תומר איבד את תחושת הזמן שבכל רגע ורגע היה נדמה לו כי הסשן לעולם לא ייגמר הנחשים זחלו אליו ועליו, הישבן שלו כאב אך הוא הרגיש כי השריר נרפה יותר ויותר ככל שעבר הזמן. התנוחה בה הוצב כבר הקשתה עליו מאד ואז זה קרה.. הריח של הכוס שלה הטריף אותו והוא הזיז מעט ראשו כדי לפגוש את שפתייה הרטובות וכשפגש בהן לשונו באופן טבעי ליקקה אותה.
לא היה מי שיפשק עבורו את השפתיים שלה, הוא לא ידע אם מותר לו או אסור לו לגעת בה והוא לא העז לקחת את הסיכון רק טמן את פניו ולשונו לעומקה כשהוא מסניף ומלקק אותה, כשהזין שלו נעמד הוא חווה עיקצוץ קטן כמו נשיכה - או אז נזכר תומר שהוא נמצא בתיבת הנחשים והבין שהוכש כרגע על ידי נחש.
הנחש הכיש אותו בזין שגדל והתנפח לגודל בלתי סביר, זה קצת כאב ולא היה נעים עבורו.
מכיוון שעיניו היו קשורות ולא ראה שום דבר הוא לא הרגיש אפילו כשנפל באפיסת כוחות.
תומר התעורר בבית החולים - הרופא שטיפל בו היה סאדיסט שנהנה מהסיטואציה.. הפנים שלו היו מוכרות לתומר אך הוא לא זכר מהיכן.
"הוכשת על ידי נחש, מינימום תנועה, עדיף שלא תדבר - פשוט תנוח" אשוב עוד מעט.
קם והלך.