סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הרעש שבראש שלי..

הסיפורים שלי הם אמיתיים, אלא אם ציינתי מפורשות שלא.



© כל הזכויות שמורות למחברת – המחנכת אופק.
זכויות הקניין הרוחני, לרבות זכויות היוצרים והזכות המוסרית של היוצרת ביצירות (הסיפורים) המופיעים באתר זה (הכלוב) הינן בבעלות היוצרת המחנכת אופק.
אין לשכפל, להעתיק, לצלם, להקליט, לתרגם, לאחסן במאגרי מידע, לשדר או לקלוט בכל דרך או בכל אמצעי אלקטרוני, אופטי או מכני או אחר – כל חלק שהוא המופיע באתר זה.
שימוש מסחרי מכל סוג שהוא בחומר הכלול באתר זה אסור בהחלט אלא ברשות מפורשת בכתב מהמחנכת אופק.
לפני 5 שנים. 15 בספטמבר 2019 בשעה 8:43

תומר הרהר במחשבתו וניסה להבין איך הסכים להיכנס להרפתקה הזו.
זה היה חסר תשובה והדבר היחידי שעלה במוחו כי ההפסד היה מחוייב מהמציאות ונראה שתוכנן כך שיפסיד.
השאלה המתבקשת האם יוותרו לו על המשך העסקה בגלל שהוכש עלתה בראשו אך זו נענתה באופן מיידי עוד לפני ששאל בפועל "זה לא יקרה, לא יוותרו לך כאן ולא יחמלו עליך - עסקה זו עסקה ואתה תעמוד בה עד תומה" אמרה אורלי שהביטה בו.
"מתי הספקת להיכנס? איך זה שאת צצה כל פעם מחדש? מי את? מה את הפסדת כדי להיות במשחק הזה?
באמת לא יוותרו לי?"
"די עם השאלות תומר, לא תקבל מענה תשלים עם זה ודי" ענתה בטון רוטן.
דלתות החדר נפתחו ובפתח החדר עמד הרופא, אורלי נדרכה באופן מיידי ושפת גופה שידרה מתח וחשש. תומר הביט בה ובחן תגובותיה ביתר קשב העביר מבטו אל הרופא ואחז בידה, אורלי התמלאה צמרמורת וצעקה "לא נוגעים ברכושו של אחר" היא שלפה את עצמה מתוך ידו של תומר כשמיהרה לקוד קידה אל הרופא וביקשה את סליחתו "הוא לא ידע שאסור ד"ר" תומר לא הבין על מה המהומה אבל הבין היטב שאורלי הפכה לאחוזת חרדה. הד"ר פתח פיו ואמר "היית צריכה ליידע אותו, זה תפקידך. ועכשיו את תשלמי את המחיר כשהוא יצפה בך".
עיניה של אורלי התמלאו דמעות היא לא אהבה את הד"ר מוחו המעוות היה יצירתי וכואב במיוחד.
תומר ניסה לעמוד לצידה ולהגן עליה, אך זו התרחקה מיד מחשש שהעונש יהיה גדול יותר.
"מינימום תנועה תומר" אמר הרופא בסבלנות מרושעת, והחווה בידו אל המיטה. תומר נשכב על המיטה שוב והרופא קשר אותו ברגליו וידיו על מנת שלא יזוז.
תומר כעס, אך לא פצה פיו.
אל החדר הוכנס ספסל, הספסל לא היה רגיל היו עליו אביזרי קשירה וקיבוע. בצידי הספסל היה מקום להניח את הרגליים אך נראה שמקום זה לא היה בכדי לגרום לנוחות.
אורלי כבר הכירה את המכשיר עינויים הזה וחיכתה להוראות.
"תתפשטי, תתמקמי" הוראות קצרות ומדויקות.
אורלי מיהרה לעשות כפקודתו של הד"ר. ולאחר שהתמקמה נקשרה וקובעה לספסל.
התנוחה שלה הייתה פיסוק מורחב נקביה היו פעורים.
אל החדר הוכנסה מכונה נוספת, תומר הכיר את המכונה וחייך חיוך קטן - הוא אהב להתאכזר אל הנשלטות שלו עם המכונה הזו כשהגיע להן עונש שהוא לא הנאה, הוא חיכה לראות את פעולתה של המכונה. הוא רצה להתענג קצת על הסבל שלה הוא הביט בה במבט רעב, ולראשונה זיהה בעצמו גם חמלה - הרגש שלו היה מעורב.
המכונה הוצבה אל מול נקביה, אורלי ידעה שלא יהיה שום חומר סיכה, הכאב יהיה חזק ומידי ולכן ניסתה לגרות את עצמה בדימיונה.
כשהוא נשק לשפתייה הוא השעין אותה בעדינות אחורה הוא רצה רק לדאוג לה ולרצות אותה, הוא נישק אותה נשיקות ארוכות ולאט לאט ירד מטה כשהוא מנשק את גופה הצמרמורת שאחזה בה השאירה אותה מרוגשת היא ציפתה למגע לשונו על הדגדגן שלה..

מחשבתה נקטעה בפעם אחת, זה חדר אליה והיא זעקה, 2 דילדואים במכונת הזיונים פילחו את ישבנה והכוס שלה בו זמנית.
היא לא הספיקה להירטב, היא לא הכינה את עצמה כראוי וזה כאב, קצב הדפיקה היה איטי יחסית אך התגבר מפעם לפעם וכשהרגישה שגופה מגיב למכונה ומתחיל לגבש את האורגזמה הראשונה שלה החלה מתכווצת היא ידעה שזה לא יגמר מהר, היא ניסתה לעצור את האורגזמה אך הקצב הנכון הביא אותה לשם מהר מאד, היא התפרקה גנחה גמרה המיצים שלה ניגרו על רגליה ונטפו מהמכונה.
היא לא יכלה לזוז..
אבל המכונה המשיכה לדפוק. הקצב התגבר מפעם לפעם והפך אט אט למציק.
תומר שתה אותה בעיניו הוא נהנה מהסבל שלה.
הוא שכח שהוא מרותק למיטה הוא שכח שהוכש על ידי נחש באיבר מינו ופשוט היה מהופנט.
"אההההה" גנחה אורלי היא ידעה שזה מגיע שוב, הגוף שלה החל לרעוד גמירה מספר 2 בדרך וזה לא ייפסק בזמן הקרוב. החדר הלבן הוצף בגניחותיה, המכונה לא הפסיקה לעבוד אפילו לא לשניה אחת, ואט אט גניחותיה של אורלי הפכו ליללות וכשהגיעה לגמירה השלישית כבר ירדו דמעות מעיניה של אורלי.
כל העת היא הביטה לתומר בעיניו היא ידעה ככל שתסבול עכשיו ייתכן והוא לא יצטרך לסבול כלל - אבל גופה בגד בה הגמירה הרביעית הכניעה אותה לגמרי כשגופה רפס.
איבר המין שלה היה נפוח, וחור ישבנה דימם. היא הושארה על הספסל, הרופא פנה אל תומר "היא לא סיימה את העונש שלה, תחלקו בו" אל החדר נכנסו 3 גברים כל אחד מהם נראה שונה מהאחר, שלושתם היו לבושים במכנסיים לבנות הם היו יחפים וללא חולצה.
"תתחילו" ציווה הד"ר
הקטן מביניהם טיפס על המיטה שלף את איבר מינו ודחף אותו לתוך פיו של תומר תומר התנגד ונשך אותו באיבר מינו הבחור צווח "תפתח את הפה מטורףףף, תשחרר את הזין שלי" תומר הגביר נשיכתו כאילו מדגיש לגברים הנוספים שלא יחשבו על כך. הוא שחרר את שיניו מאיבר מינו של הבחור כשהחסיר פעימת לב מעוצמת הכאב של הקיין שפגש בכפות רגליו. עיניו התמלאו בדמעות. "להמשיך" נבח הד"ר הבחור השני עלה למיטה הביט בתומר ואמר לו בלחש "תעשה מה שצריך ותגמור" שלף את הזין שלו ותקע אותו בתוך פיו. תומר נחנק והחל מרגיש תחושת קבס מציפה אותו, הבחור אחז בשערו של תומר ביד אחת כשזיין את פיו במהירות הוא גמר בתוך פיו של תומר, הנוזל הלבן נזל על מפיו תומר נמלא בתחושת גועל עצמי.
הבחור השלישי בחן את תומר במבט מזלזל.
הוא התקרב אליו סטר לו בעוצמה "אתה אפס, כלום. אתה לא שולט סאדיסט אתה עבד מלוכלך" צחק לו בבוז וסטר לו מספר פעמים נוסף על פניו הוא טיפס על המיטה כמו קודמיו שלף את הזין הענק שלו מהמכנס הלבן וזיין את הפה של תומר זמן רב, הוא גמר בתוך פיו, כשירד מהמיטה טרח לסגור את פיו של תומר עד שזה נאלץ לבלוע את הזרע שנזל מעט מפיו.
תומר נגעל הוא הרגיש אפס, הוא אף פעם לא אהב מגע של גברים התחושה הקודמת של הגועל עלתה בו שוב.
תומר הביט בבחור מבט חלול וכשזה דיבר תומר הבין כי הוא לא סיים.
"אז אני מבין שזה הדליק אותך" אמר לתומר כשהוא מחייך חצי חיוך ומביט אל עבר הזין של תומר שעמד זקוף גאה ומוכן לפעולה - מצב שלא תאם את הרגשתו. תומר הביט בזין העומד שלו ובמבט עגל בעיניו, הוא כל כך שונא את מה שקרה לו כרגע איך זה שעומד לו? תהה.
הגבר הזה לא חיכה הרבה שחרר את רגליו מהכפיתה הניף אותן למעלה כשהתמקם מול התחת של תומר וחדר בפעם אחת. הפלא ופלא זה לא כאב כמו שציפה שיכאב הגבר גהר עליו בחרמנות מטורפת כשהוא מזיין אותו ללא רחמים ומטיף לו באוזן כמה הוא לא שווה והכאיב לו כשאמר "אתה באמת זונה טובה, עושה קצת רוח אבל מקבל הכל"..

 

                             המשך יבוא

TAYNI​(טרנסית נשלטת) - לאחר חמישה פרקים מדהימים בקריאה סוחפת ורהוטה אין לי אלא לומר תודה . ושזה לא ייגמר מצפה לעוד (אם יהיה )
לפני 5 שנים
המחנכת אופק​(שולטת) - תודה ⁦❤️⁩
לפני 5 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י