לגרום למישהו מהמשרד להכין לי קפה זה אפשרי. אצטרך סיטואציה מתאימה וקצת נימוס.
מה לגבי לסדר לי את המשרד? לסחוב לי את התיק במדרגות בדרך הביתה? אפס סיכוי.
ואני?
הזמן הפנוי שלי יקר לי. יש לי כבוד עצמי. גם אגו לא חסר. אני אדם בוגר. אני לא אסחב לאף אחד ואף אחת את התיק ולא אלך לקפיטריה למטה להביא לה בקבוק של מינרליים. ולא אעשה עבורה קניות אחרי העבודה
רק שלפני שעה נכנסתי למשרד של ל' וליד הכסא נחו זוג הנעליים שלה. הפסיכופטית הזו אוהבת להסתובב יחפה במשרד מדי פעם.
לא הרחתי אותן. לא נגעתי בהן. בקושי העזתי להסתכל לעברן. פשוט ראיתי אותן מונחות שם, דוממות.
שחורות, דהויות, עקב נמוך.
מרגע זה והלאה, אם ל' רק היתה רוצה, הייתי שפוט שלה. הזמן החופשי שלי היה לרשותה.
אבל היא לא יודעת. ולכן היא עדיין מחייכת אלי במטבחון ואומרת "בוקר טוב ניר" ומתנהגת אלי כמו אל אדם חופשי.
בסך הכל זוג נעליים. כמה קל לשבור אותי.
