רסיסי שליטה

להיות מאהב שלך. של הקיום הפיזי שלך.

אני לא מדבר על סקס, אני מדבר על הגוף שלך. 

אחרי שהגב שלי יתכופף מעצמו, אחרי שמאה שמונים ושניים הסנטימטרים שלי יהפכו לנמוכים ממך בהרבה גם כשאעמוד זקוף על שתי הרגליים, אחרי שלחישה ממך תכבול אותי חזק יותר מאזיקי מתכת, הדבר שהכי יבער בי הוא להיות המאהב שלך.

של עצם הבריח, של קימורי הגב, של הכתפיים, של השוקיים, של הצוואר, של כפות הידיים. אני לא מדבר על סקס, זה לא ששכחתי איברים אחרים, הם לא בסצינה הזו כרגע. אני אהיה מרוכז כמו במבחן בחשבון דיפרנציאלי ואינטגרלי בתגובות האיברים שלך, בתנודות השפתיים שלך, בעפעופי העיניים העצומות שלך. בכל רפלקס קטן. כמו משוואה מסובכת מדרגה רביעית, כמו לפרק לאט משוואת לפלס קשה ואינסופית.

תהיה שם שפה שאנסה ללמוד - מה שיעמם אותך? מה ריגש אותך? ומה פה תשובה מכשילה וזו בכלל ההנאה שלי שנדחפה לי למחשבות.

אם תצטרכי להכווין אותי במילים, עשיתי משהו לא נכון. התרכזתי בעצמי. זו תשובה לא נכונה. איבדתי ניקוד. רוצה להיות שם בעוצמה, בעדינות, בדיוק.
כמו שאת רוצה עוד לפני שהבנת שזה המגע שאת רוצה. רוצה להגיע לעומק של מה שנוגע בך, בלי לסטות ולו סנטימטר אחד למקומות שמעניינים אותי.

להגיע כשיתחשק לך, ללכת כשיתחשק לך. לא תאסרי עלי לגמור, זה לא יהיה הנושא בשום שלב. אני אהיה חרמן כנראה אבל אשכח מזה מהר מאד.




אישיות זה לא דבר שאפשר לרפרף עליו שפתיים בעדינות ובחושניות. אבל אם תושיטי לי יד, אני אכרע ברך ואאחוז בה, ואנסה. אולי לרגעים גם אצליח.