יש כמה סוגים של נחשים. ולכל אחד הדרך שלו לצוד את טרפו.
אחד מלפף את עצמו לאט סביב קרבנו. הקרבן לרוב לא מודע לסכנה. הוא ישן או לא זהיר. וכשהוא מבין מה קרה הוא כבר לא יכול להשתחרר. הוא ינסה, אבל זה חסר סיכוי.
אחד מכיש. הטרף לא מבחין בו. הוא משתלב בנוף הידידותי, או סתם עומד ללא תנועה, והקרבן לא מזהה את הסכנה.
ההכשה מתרחשת פתאום, בשבריר שניה. מרגע ההכשה זמנו של הטרף קצוב. לעתים יבחר הנחש לשחק בטרף ולהשתעשע בו להנאתו, לעתים יוותר על הטקס ורק ימתין ויצפה מהצד בניסיונות הבריחה חסרי הסיכוי של טרפו.
והסוג הכי הרסני? ההוא הקדמון. זה שיודע שאתה תמים ונאיבי, ומגיש לך את הפרי האסור.
הוא יודע שאתה תטעם, הוא יודע שלא תצליח להפסיק לאכול.
הוא יודע שאחרי שתאכל מעץ הדעת ותדע דברים שלא ידעת קודם לא תוכל להחזיר את הגלגל לאחור.
אין על ספר בראשית. אין כמו להתחיל ולהיות בבראשית.
רק משהו אחד שם לא ממש הבנתי. כי בפסוקים אני זוכר שמדובר על נחש אחד. אבל אני יודע שמדובר בכלל על נחשית. וכזו שכל פעם מופיעה כסוג אחר, עם שיטות ציד וטרף אחרות.
כלומר, עכשיו אני יודע. אחרי שאכלתי מעץ הדעת.
