אז אתמול הייתי בפמדום של אורדורה. על איך היה כתבתי כאן
בגדול ובקיצור, קיפאון כללי של שעתיים וחצי. וטחינת סיגריות במרפסת (ואני ביום יום כמעט לא מעשן) כדי להיות, ובכן, במרפסת. בחוץ
וזה אומר רחוק מהוויצ'. ממך. כשמרגע לרגע ברור לי שאת מתאכזבת. שאני לא שם. לא קיים בשבילך בשום צורה.
אבל אם את חושבת שבגלל אתמול את צריכה לתת לי כמה חודשים לפני האירוע הבא, או לפני הפמדום הבא, אז יש צד בי שאת לא מכירה.
יכול להיות ששוב לא לגמרי אהיה בעניינים, אבל מבחינתי יש פה עכשיו רק אתגר מול העיניים. לא יודע כמה זמן יקח לי להשתחרר, לא יודע מה המקסימום שאליו אני יכול להגיע בפומבי, אבל עכשיו יום אחרי אני יודע שאני רוצה להיות באירוע כזה שוב כדי שתרגישי שאני זז בשבילך, לא דורך במקום. להיות מסומן שם אלייך.
אני מסתכל על זה כמו כאב. אני לא נהנה מכאב אקראי. אני כן נהנה כשאני נושך שפתיים בשביל ההנאה שלך. מבחינתי המחסומים האלה שלי מעכשיו הם סף כאב שאני אלמד לחצות.
זו הבהרה שחשוב לי לעשות, רק תני שריקה ואני עולה שוב על מדים שחורים. וזה בגלל מה שהבנתי עלייך לעומק ביום שעבר מאז... אני חשבתי שאתנתק מבדסמ וממחשבות על שליטה לכמה ימים. את התעקשת שאדבר אתך ואגיד לך מה היה שם, מה אהבתי ובעיקר מה לא.
ראיתי שם המון אקטים, בהבזקים, היה לי קשה להתחבר למה שהוא לא סגידה "רכה" יותר. אבל היה יפה לראות כמה זוגות שסישנו בפומבי והתנהגו כאילו הם לחלוטין לבד בקפסולת מרחב-זמן משלהם. יש בזה משהו יפהפה. הרגשתי את זה איתך במאנץ' בעבר כשהנחת עלי מגפיים. ואתמול הבנתי את זה יותר. אבל לקח לי זמן בכלל להצליח להניח את העיניים על משהו.
והנה מה שאני יודע - את מפוצצת אינטלגנציה. עכשיו כבר ברור לי שאת ליגה אחרת מהבחינה הזו, אני לא צריך ניסיון בשביל זה.
שאחרים יחמיאו לך על כמה את יפה או סקסית וכו' (חרטא, גם את זה אני עושה ואעשה כשצריך) אני מתמקד במה שיותר חשוב הפעם.
היכולת הזו שלך, לשלוט בסיטואציה גם כשהיא משתבשת לך. ולא משנה שכולם רואים, ורואים שאני מסרב לשתף פעולה, את נשארת בשליטה מלאה. לשנייה אתמול לא נתת לי הרגשה שאת משחררת אותי מלהיות כפוף רק לך, אפילו (כך הבנתי היום) כשהצלחתי לא להקשיב לך ולא לשים לב שאת מדברת איתי. עדיין לשניה לא התערערת ולא איבדת את הרוגע שלך. הבנת שאני במאה אחוז של אי-נוחות. שאני לא רגיל לשום דבר ממה שראיתי שם ושאפילו איפה להניח את העיניים אני לא מוצא.
מסתבר שאני שלך עוד יותר עכשיו. ראית אותי ברגעים שבהם הבדס"מ דחה אותי פיזית והגעיל אותי, ולא שלחת אותי הביתה בכעס מצד אחד, ולא נתת לי להרגיש שאנחנו שווים פתאום מצד שני. זה בונה את המקום שלך מולי יותר מזה שהייתי ניגש אלייך ומתכופף שם מול כולם כדי לקבל הצלפות.
וניסוח קטן שזרקת לי היום כשדברנו, ואמרתי לך שהרתיעה אותי קצת התחושה שאין מרחב ברור בין נשלט אחד לשני שם.
"בדבר אחד תהיה בטוח ניר להבא: אף אחד לא נוגע במה ששייך לי"
ולהסביר למה לשמוע ממך את המשפט הנ"ל זה כל כך סקסי וכל כך עוצמתי יהיה מאמץ חסר סיכוי. יש גבול גם למילים שאני יכול למצוא.
האיזור במוח שלי שרוצה להישלט כבה אתמול. זה לא כיבה כלום בנוגע למי שאת ולמקום שלך מולי.
ואולי בעצם, זה הפך את אתמול ליופי של מסיבת פמדום ראשונה בשבילי
