תכלס יותר משלושה. מסתבר בשיטוט אחורה שזה היה אחרי צום יום כיפור.
קיבלתי אדומה תמימה בלי הרבה מלל.
אני חשבתי שזו סתם תהיה שיחה על משהו שכתבתי, או אולי משהו שיוביל להתכתבות שמהר מאד תתאדה כי מי אני בכלל שאעניין את הוויצ' הזו שם עם הפרופיל הבטוח והמנוסה והתמונות האלה שממיסות לי את השכל??
והיא? (ציטוט שלה) "כבר ידעתי והחלטתי אז שתהיה שייך לי"
והיא גם יודעת טוב מאד מה עשה לי לשמוע את המשפט הכל כך מחפיץ הזה.
לקח קצת זמן וכמה התכתבויות סתמיות (לא תמיד הטרף יודע שיש עליו צלב. נדמה לו שהוא עדיין בטוח) ובסוף, לפני שלושה חודשים היא נעלה עלי את הלסתות המכושפות שלה.
וזה לא כוחות.
כי היא אינטלגנטית, ומלאה עומק, והיא קוראת אותי כמו ספר פתוח.
והיא זורקת לי משפטים שמוציאים אותי מדעתי, ואז צוחקת, ואז מסתכלת עלי באיום וגורמת לי לפחד כמו ילד.
והיא יוצרת היררכיה שהופכת לאט לאט ממשהו שנכנסים לתוכו למשהו אמיתי. ואני פתאום מוצא את עצמי ממש לא מעז לשבת בכורסא הקבועה שלה ומנסה להבין איך זה קרה?
איך משני זרים אני כל כך תחתיה וכל כך כפוף לה?
אה כן, יש את העניין הזה של היופי שלה שהופך למלחיץ תחת מבטים מסוימים שלה ולמלכודת דבש במצבים אחרים. ויש לה כפות רגליים שהופכות את כל זה לסתם לא הוגן, באמת לא הוגן.
היא רק חולצת נעליים (או משתמשת בי לזה) ואני הופך לשלולית של כלום ושום דבר.
אז היום זה אחלה תאריך להגיד תודה על שליטה אמיתית, על שריטות עמוקות גם במוח וגם בגוף, על רעידות שעוברות לי בתודעה ובעמוד השדרה כשמתחשק לך להשתעשע, ועל ההזדמנות לנסות לעזור ולשרת כשהחיים והשגרה קצת עמוסים ושוחקים. ועל כמה גבולות שחשבתי שהם שלי עד שבאת ולקחת לי אותם כי מסתבר שגם הם שייכים לך
וויצ'
