יושבים כמה חברים אתמול בערב.
את אחת מהן אני רואה פעם ראשונה, לא מכירים. באיזשהו שלב היא רוצה להראות לי משהו אצלה בטלפון, אני קם מהמקום ונעמד לידה והיא נשארת לשבת. נותנת לי מבט כלפי מעלה של: "נו איפה אתה? בוא תראה"
אני יורד לידה על ברכיים כדי לצפות יחד.
וזו הסיבה שלפעמים מעייף כל הדבר הזה. כל הבדסמ הזה.
אתה אדם נורמטיבי, עובד בעבודה רצינית, מחזיק חיים חברתיים די מלאים, פוגש אנשים, מתכנן את הסקי הבא באירופה ועם מי תראה ליגת האלופות בעוד שבועיים. אדם רגיל, לא מאד מיוחד.
אבל סיטואציות כל כך קטנות וסתמיות זורקות אותך לתוך סרט בדסמי שרץ בתוך המוח הפרוץ וחסר ההגנה שלך והופכות אותך לבוער ופגיע.
להיות על הברכיים ליד מישהי, מישהי שחולצת לידך נעליים במפתיע, ידידה שרושמת לך בצחוק "יאללה אני אחכה הרבה?!", מישהי שנותנת לחבר שלה סטירה קטנה בכאילו.
וכו' וכו' וכו'
אם יש משהו שאני מקנא בו אצל ונילים זה שלפורנו שלהם יש כתובת. מחליטים אם להכנס או לא.
אצלי הוא מופיע ונעלם כל הזמן, כל היום, בלי לדפוק בדלת. הוא הומלס, נווד, נמצא בכל מקום ושניה אחר כך לא קיים בשום מקום.
ואתה אמור לשמור על פאסון ולהתנהג רגיל כי אף אחד סביבך וחוץ ממך לא חרמן עכשיו כמו סוס מיוחם (אין לי מושג האמת לגבי ייחום של סוסים אבל זה נשמע דימוי חזק) כי אף אחד אחר חוץ ממך לא רואה משהו מיני כלשהו בסיטואציה הזו.
מצד שני הפורנו הונילי כל כך משעמם וגרוע.
אני אשאר עם שלי. תודה
