רסיסי שליטה

הדיסוננס הבוער הזה.

בין הרצון לטעום השפלה אמיתית, וצורבת. לחוש מוחפץ ונחות לחלוטין מול מישהי - אל מול הסירוב לקבל יחס מזלזל או לא ראוי בעיניי.

המתח הזה בין לרצות להיות מתחת ובין הרצון להיות ליד ובאותו גובה בו זמנית.

לייצר משהו טבעי ואמיתי וחזק יותר מחומרים אחרים שיש בחוץ, אבל לסנתז אותו יחד במעבדה משותפת. 

והקושי להאמין שזה בכלל אפשרי או שיש מי שמבינה ומבחינה בתפר הדק והמדויק הזה, אל מול הפעמים בחיי שאני נשבע שזה היה שם ושהיו מי שהבינו ונהנו מזה.

חוסר הרצון להגדיר את עצמי כ"נשלט" בגלל שאני באמת לא כזה מהמון בחינות, ויחד עם זה להיות טוטאלי ברצון לשרת ולסגוד אך ורק בשביל לשרת ולסגוד, ובלי טיפת משיכה להיות דום או להכתיב איזה אקטים יהיו.

דיסוננסים זה מתסכל וסקסי ולוהט ומחרמן ומסובך. 

לא משעמם אצלי במוח, אבל לפעמים קצת מעייף.