1. איפשהו בתיכון. כמה תלמידים מדברים על אחת המורות לאנגלית ועל איזה חזה יפה יש לה. גיל כזה מלא הורמונים והמון נושאי שיחה כאלו שחוזרים על עצמם בלופ חרמנות אינסופי.
אני יושב שם, צוחק עם כולם, מגיב במקומות הנכונים ומתחיל להבין שמשהו אצלי חריג ושונה. החזה שלה לא כל כך מעניין אותי. אני נמשך אליה, אבל בצורה אחרת שאני עוד לא ממש יודע להסביר, אבל מספיק חכם כדי לסתום.
2. יסודי. מראים לנו (אולי ביום הזכרון) את הסרט "מבצע יהונתן" של מנחם גולן.
המחבלת הגרמנייה הכי קשוחה שם (בהתאם לעדויות האמיתיות) הכיתה מקללת אותה כשהיא דופקת אגרוף לבחור ישראלי צעיר מהחטופים. אני מבין שאני דפוק. אני אפילו לא יודע מה זה "מזוכיזם". אני רק יודע שקורה לי משהו מאד מוזר בראש ובגוף.
עד היום הקטע הזה בסרט קשה לי לצפייה.
3. חבר עם אינטרנט לא-כשר (דוסים, כן?) אומר לי לראות איתו פורנו כשהיינו אצלו לבד בבית.
הוא פותח תמונה של איזו מישהי ערומה. פוקוס על הפטמה שלה. אני מזייף חרמנות בצורה משכנעת. וחוטף הצצות לקשת שלה בכף הרגל. ושואל את עצמי האם יש כזה כשהיא יושבת על מישהו או מרביצה לו.
4. אני תלמיד ישיבה דוס. כבר יודע שאני מזוכיסט עם מספר פטישים. פחות תמים מפעם, הרבה יותר תמים מהיום ועם המון מצפון דתי. כבר אחרי התנסות אחת או שתיים אצל מלכה בתשלום.
יושבים 4 חברים אצל ידידה של אחד מהם. היא יפהפייה בצורה אחרת (וזה לא זכרון רומנטי. היא אחת הנשים היפות שהכרתי גם במבט לאחור)
במהלך השיחה ולא זוכר איך הגענו לשם היא אומרת שהאצבע השניה שלה בכף הרגל יותר ארוכה מהבוהן.
"מעניין אם זה אומר משהו" היא אומרת ספציפית לי. בחיי. אתם מכירים את הקלישאה הזו בטח שזה מעיד על דומיננטיות מינית נשית, הכרתי את זה.
לא יודע למה היא פונה דווקא אלי. אולי בניגוד להיום לא ידעתי להסוות מבטים? אולי סתם צירוף מקרים?
כמובן שנאלמתי ולא פלירטטתי חזרה כדי לבדוק את השטח. דביל.
5. מישהי, שאסור לי ממש, אבל ממש אסור לי לפנטז עליה מבחינה דתית. מארחת אותנו (אותה רביעייה מהסיפור הקודם) בביתה
היא אשה נשואה, מבוגרת מאיתנו ב30 שנים. היא אשתו של רב כלשהו. יותר נכון שהוא מארח אותנו ואשתו נמצאת בבית, אבל ממנו שכחתי מזמן.
היא נכנסת לסלון וחולצת נעליים. והרגליים שלה מעוררות בי חרמנות שלא הכרתי מעולם. שילוב של הסמכות (סוג של רבנית מול תלמידים) האיסור (גם נשואה. גם פעמיים מהגיל שלי. גם פטיש שהתביישתי בו. גם ליד החברים והמשפחה שלה) והאופי שלה (שהיה בו משהו מאד פתוח ודומיננטי במפתיע, יחסית לדמות "אשת הרב" הקלישאתית)
דחפתי את המראה הזה עמוק למגירה שלא הצלחתי לסגור בתוך הראש. מגירה שנפתחה לי שוב ושוב בלילות נטולי שינה אך ממש לא נטולי חלומות.