רסיסי שליטה

מי שמכיר אותי - הייתי דתי פעם וכל המשפחה שלי דתיים מאד. למה זה חשוב? חשוב

היה לי קבוע בלו"ז להיום ראיון עבודה בזום. למה זה חשוב? גם חשוב

אתמול הלכתי לפמדום, פעם שניה בחיי באירוע פומבי של הקהילה (אם לא מחשיבים מופעי קשירות ואני מעדיף לא להחשיב בשביל האפקט הדרמטי)

אוסף שתי חברות טובות, משלם, נכנס. מרגיש שהטלפון שלי בכיס קצת מתרגש מהמעמד, נכנס לשירותים כדי לבדוק מה קורה. יש ניחוש?

היה פמדום מדהים, הייתי רגוע, הסתכלתי על כמה נשים שהתנהלו מדהים והיה קשה מאד להסיר מהן מבט. לגשת לא העזתי, למרות רגע מחסיר פעימה שבו כמעט מצאתי את עצמי בסשן הצלפות עם אחת מהן. נשארתי אשכרה עד הסוף, אמרתי שלום למי שהתכוונתי להגיד (שווארמה לא הבאתי), ולפני שהורדתי את הליידי שאספתי גם זכיתי לחלוץ לה נעליים.

וגם וויצ' היתה.

דיברנו קצת. נישקתי לה את היד כשעברה לידי, ואמרתי לה תודה כי בזכות מה שהיה בינינו אני בכלל שם, והשתדלתי לא לבהות בה יותר מדי בזמן שהיא סישנה אבל זה לא היה קל. זו וויצ'.

אה כן, בראיון הזום הופיעו לי על המסך ארבע נשים. ארבע

ממתי יש ארבע מראיינים בראיון מקדים בזום? וכולן נשים! כאילו היקום זורם איתי עוד קצת על אתמול

והטלפון בכיס? סתם שטויות, כולה מסתבר שעשיתי שיחת ועידה לקבוצת הוואטסאפ של כל המשפחה המורחבת בשנייה שנכנסתי לפמדום. ממש שטויות.

אני עוד לא מעז לנסות לברר אם מישהו התחבר והאם שמעו משהו. אולי ב2056.