לפני שנה בדיוק שחזרתי סיסמא וניערתי אבק מפרופיל ישן שפתחתי פה פעם. "ניר26" זה היה.
לראשונה בחיים פתאום הייתי נטול מגבלות דתיות וגם זוגיות. אחרי שנים מודחקות וחנוקות בדיעבד היה צפוי שבשנה הזו אעבור אבולוציה על סטרואידים.
מביישן שנהלם ונאלם כשמישהי היתה בכלל טורחת לדבר איתו ומוכן לעשות כמעט הכל כדי לשמר את זה, כולל להשלים עם דברים שהיום לא עוברים אצלי, עד למצב שאני מתלבט אם ללכת לפמדום הקרוב לפי הסיכוי שאסתשן בו, עד לפאקינג לשים תמונה בפרופיל (טוב נו, רק גב), לפנות ולפגוש פרופיליות מעניינות שאני קורא - לפעמים ללא מטרת אקט כלל, להגיד "לא" בלי מצפון להצעות ואפשרויות שהיו ביג-נו עבורי ולכתוב ולחפור בלי סוף (עבודה מהבית, קווים סוטים לדמותה)
על הדרך כמה חברויות אמיתיות, דומית מדהימה שהייתי שלה לתקופה ארוכה והציבה לי בראש סטנדרט גבוה מאד לאינטרקציה בדס"מית, ולאיך להיות לחלוטין תחת מישהי בלי יכולת לשלוט מלמטה ועדיין להישאר מי שאני ועם החיים שהיו לי. עוד כמה ניסיונות קצרים, בדס"מיים יותר או פחות, טעימות עדינות עם חבלים, שעווה, פומביות, כאב, שירות.
ובנוסף, מחשבות חדשות שצצו, על מחוזות ביזאריים וחודרניים שאולי יתרחשו יום אחד עם פרטנרית מתאימה אם וכאשר תימצא. אם יש כזו.
ובעיקר - לחצות גבולות לעבר חופש שהיה כבול ובלתי מושג, להעז לעמוד באור ולהבין שהצל הסוטה שהולך איתי מאז שאני זוכר את עצמי לא מתכוון להיעלם ולברוח, אז חבל להתכחש אליו.
אז אולי אפשר לקרוא לזה "שנת השלמה" ואת הסיכום להשאיר לשיר שעושה את זה יותר טוב.
