חודש סוער היה לי, פמדום סוער היה אתמול.
הרבה שינויים מקצועיים, החלטות שהייתי צריך לקבל.
הרבה התלבטויות בין השכל לבין הלב לגבי מישהי שנכנסה בסערה מוחלטת לחיי, בחרתי בשכל, בינתיים.
היה חם אתמול, וצפוף, מפמדום לפמדום אני מרגיש בבית, יודע על מה אני לא מסתכל ולא רוצה להסתכל, על מה כן.
ערב מושלם לברוח מהשכל. אחרי חודש שלם של החלטות קרות שהשאירו כמה צלקות.
אלכוהול, מוזיקה, חושך.
גם כאן ישנן שתי קצוות. זו שאני מכיר כבר כמה זמן ושלרגליה הייתי בפמדום שעבר ואמרה לי שתגיע גם היום. היא שם, רוקדת בלי הפסקה, היופי השקט והנינוחות שלה נותנים תחושה כאילו היא בסלון של עצמה עם מספר מצומצם של חברים שהיא בוחרת.
וישנה זו שאני לא מצליח לא ללכסן מבט לעברה כל כמה דקות בכל פמדום מחדש.
אותה אני לא מכיר, לא תמיד יש כוח לחפש עומק וחיבור. הראש שלי מתמלא בתשוקות מאד מלוכלכות ואלימות בגללה(האלימות מופנית כלפיי כמובן בכולן). היא כנראה הבינה באיזה שלב, אותה גברת אנונימית, שאני מתקשה להתיק ממנה מבט.
אני בוחר להישאר עם זו שאני מכיר. איתה זה אמיתי. אני שוב על הרצפה, היא מעליי, מדברת עם חברה שלה, מתנשקת איתה, ואז מדברת עם אחרת, ועם אחר. היא חופשייה לגמרי ואני אסור שם לרגליה בכבלים בלתי נראים והחופש שלה מחלחל גם אלי ומוחק מחשבות של יומיום מהראש.
אני מקשת צוואר לעברה מדי פעם, שתבין שאני שם למטה בגללה. היא מחזירה מבט רגוע ומרוצה. אז גם אני מרוצה.
היא קמה והולכת משם כשמתחשק לה, מחפשת אותי כשמתחשק לה, אני פתאום מבין עד כמה הצורה בה היא בוחרת לנהל לי את הערב בעדינות נותנת טעם חזק של שליטה לאינטרקציה בינינו, גם אם מה שקורה בינינו בפועל הוא רך ועדין.
מדי פעם היא עסוקה ואני מסתובב. שותה קצת, אומר שלום למספר קטן של אנשים, בעיקר נשים, את חלקן אני רואה לראשונה, עם חלקן כבר דיברתי בעבר.
מדי פעם המבט נודד לגברת אנונימית, אבל אין לי כוח להתפזר היום. אני לומד להבין את אלו שבאות ובאים ומשחקים עם מי שמתחשק. יש משהו משחרר בערב שכולו שליטה נשית, אבל באתי מפוקס הערב.
לקראת סיום אני מחליט בכל זאת שחלאס ומבקש רשות מגברת אנונימית להגיד לה שלום. היא מופתעת וצוחקת. ברור לי שהצחוק שלה מקפל "סוף סוף החלטת לגשת להגיד משהו ולא רק לשלוח מבטים, אה?!" היא נותנת לי חיבוק ומעניקה לי רשות לכרוע על ברך ולנשק את ידה ואת כף רגלה, צמרמורת קלה חולפת בי.
לא כל יום אתה נוגע פיזית בדמות מתוך פנטזיה. לא כל יום אתה זוכה שהאגו שבהחלפת מבטים דוממת נשבר לתוך מעשה כנוע ומדויק כל כך.
אני חוזר למציאות, אל ארוכת השיער שמודיעה לי שהיא מיצתה והגיע הזמן ללכת. הרצון שלה מנהל אותי הערב, כל כך נוח לתת לרצון שלה את הפיקוד עלי. זה נוסך בי שלווה שעדיין לא עברה.
תודה לך.
