אני נדלק מהרבה דברים.
מרגליים ומכפות רגליים, ומריח גוף, מאינטלגנציה ושנינות, מלבוש נשי ומשיער כהה.
מכאב, ממכות, מיריקות, מחוש הומור טוב ומסרקזם חד, מהפרשי גובה, מזרועות נשיות ומכפות ידיים.
יש עוד המון, המוח שלי מלא כפתורים סוטים יותר ופחות.
אבל בכולם אני מצליח לשלוט בדרך כלל. גם אם הראש משתגע והחרמנות זורמת במורד ובמעלה הגוף, כלפי חוץ אני לרוב אדיש.
חוץ מכפתור אחד, חוץ מהרגעים בהם אני רואה מישהי שזה הופך אותה מבפנים, שזה מעיר אותה ומבעיר אותה. לא בגלל שזה מחמיא לה, לא בגלל שזה מפנק, ולא בגלל שהיא מאמינה שככה גברים צריכים להתנהג.
כי זה מטריף אותה ומרטיב אותה
אולי בגלל זה אני רוב הזמן לא מוצא שפה בדס"מית משותפת עם סוויצ'יות, אלא אם אלו שהדומיות מוטבעת אצלן חזק יותר.
יותר קל לי לראות שם את הנקודה הבוערת הזו, שמאד קשה לזייף, הסדיזם הטהור הזה, ההנאה הזו משליטה והחפצה ומכניעה. כניעה של גבר מולן.
יותר מכל רשימת המכולת שלמעלה. הניצוץ הסוטה והכוחני הזה בעיניים.
אינעל העולם כמה שזה סקסי.
מזה אני לא מצליח להתעלם, לדבר הזה בלתי אפשרי להישאר אדיש. כל מפגש (נדיר) כזה עם הנקודה הזו משאיר אותי סוער ובוער. קרוע מבפנים מרוב תשוקה וכרוע ברך מנטלית לרגליה. אם רק היתה יודעת היתה אוספת את השלל, או מגרגרת בהנאה ומשאירה אותי מדמם על הרצפה לבד.
שתי האופציות מושלמות מבחינתי.
