מדבר עם קולגה מהעבודה הקודמת.
מספרת לי על השינויים מאז שעזבתי, מי הגיע מי נשאר ומי הלך.
ומסתבר שיש מנכ״לית חדשה כי הקודם יצא לפנסיה. אשה די צעירה (יחסית לתפקיד) שעומדת בראש חברה ששווה לא מעט כסף. אני זוכר אותה במעומעם כאחת המנהלות הבכירות שם.
״איך היא?״ אני שואל
מסתבר שהיא נמרצת מאד. המנכ״ל הפנסיונר היה כבר די עייף ופחות ירד לרזולוציות והחברה גררה רגליים לאחרונה.
והיא? ובכן היא יורדת לפרטים, נפגשת אישית עם כל עובד, קובעת נהלים, ומיישרת את כולם מהר מאד לצורת עבודה אחרת לגמרי. ״היא בוסית ממש מקצועית וממש קשוחה. חלק מרוצים, חלק פחות״
והקולגה, שיודעת שעזבתי בין השאר בגלל תחושה מסוימת של דריכה במקום (אוקיי וגם כסף) אומרת לי ״לך זה היה מתאים דווקא העבודה איתה אם היית נשאר, יש עכשיו פחות בלאגן, היית יכול להתרכז בעבודה״
ואני מסכים איתה בקול, ומהרהר בלב שנכון שמקצועית היא צודקת, אני בעד השינוי, רק שאני קצת פחות בטוח לגבי החלק של להתרכז.
מיומנו של מוח סוטה.
