יש את אלה שאוהבים הכל יפה וחלק. נמשכים למה שגבוה, למה שקדוש.
הם יאהבו אותך מבושמת, מגולחת שיער, בשמלת ערב סקסית, מאופרת. זה מעורר אותם, זה מצית בהם תשוקה אלייך, תשוקה לאהוב אותך, להראות לך אהבה.
הם ידמיינו אותך בעירום, גופך חלק ללא כחל, עורך מתוח ללא שרק. הם יתרגשו כשגוף יתקרב לגוף, כשאיבר יתקרב לאיבר. גבוה מול גבוה, נמוך מול נמוך.
שפתיים ילחכו שפתיים בחושניות, ידיים ילפתו גוף. אהבה תעבור שם, תשוקה ערגה ובקשת קרבה. זמנית או קבועה. הם משתוקקים אלייך ואל היופי שבך.
ויש את מי שהלכלוך ממלא אותם. ואין פה תחכום מול פשטות או ראש יצירתי מול סטנדרטי, אלא רק טינופת מול נקיות וזוהמה מול הידור. ודרכים שונות לאהוב. דרכים שונות להתקרב.
אני מתרגש מהיופי, מריע לו כשהוא עטוף ומבושם ומצוחצח. אבל אתעורר ואתרגש באמת ממה ששפל אצלך, ארצה להתקרב כשהעטיפות הנוצצות ייעלמו.
אני סוגד ליופי וחושק בו כשהוא מעורפל, מיוזע מעט, נמוך ומלוכלך. אני אוהב את הערפל המתוק והמאובק, רוצה לשקוע בו, לשקוע בך.
אני רוצה להביא את כל מה שיש בי ולתת אותו לחלק הטמא שלך, לשדים, לרוחות. לכל השדים ולכל הרוחות. שלך.
גם אני רוצה להביט בעינייך, להרגיש את הלב דופק, לשלוח זרועות חזקות ולאחוז בך, ואז לעצום עיניים ולנשק לך באהבה, לדבר אתך בשפתיים ולשון ובלי מילים, בתשוקה פועמת ותוססת. אבל את הרגע היפה והטהור הזה אני רוצה לעשות עם מה שמחולל בך, עם מה שנמוך וארצי. עם מה שמטונף וגשמי.
כי עבורי הכל פה אצלך קדוש. קוראים לזה סטייה, יש שיראו בזה דרך לגוון או להסעיר. אין לי מושג. כשהשפתיים שלי נושקות לרגלייך בעדינות אני לא יצירתי ולא מתוחכם ולא סוטה. זו בסך הכל הדרך שלי להראות תשוקה וכמיהה. לא מכיר דרך אחרת. אולי זו לא ההשפלה שמרגשת אותי, אולי זה סתם תשוקה ונילית שפורצת ממני. בדרך שלי.