זו חוויה אינטנסיבית להסתשן כשלידך עשרות אנשים.
חלקם עירומים ברמה כזו או אחרת וכשמישהי ניגשת אליכם באמצע ומפסיקה אתכם, עם מוזיקה חזקה ברקע, ורעש של כאב ושוטים.
כשחלק מהאנשים סביבך מכירים אותך ואת הפנטזיות שלך. מהבלוג או מהכרות אישית.
יש כאלה שזה קל להם - לכבות את המוח והמחשבות. ויש כאלה שהסיטואציות האלה עושות את ההפך - מדליקות הכל. במקום לחשוב על 50 קמ״ש בזמן סשן רגיל, עכשיו הכל נחשב ומנותח פי כמה יותר מהר. הכל במהירות הקול. ככה זה אצלי.
יש את הסרט הפסיכדלי ההוא שזכה באוסקר - הכל בכל מקום כל הזמן. זה מה שקורה בתוך הראש כשאני הופך ממתבונן למשתתף. הכל מנותח, הכל נקלט, מודעות מלאה.
וממילא הזהות של זו שנמצאת שם הופכת לקריטית יותר. להבין את זה, אבל גם לא לחשוב שזה אומר שאני אשבר ואתפרק אם היא תעלה רמה. להאט את הקצב ולא לעצור, להגביר ולא לפחד שיקרה אסון, לנהל את הרגע אבל לשים לב שהפרטנר לא בדיוק חיית במה שמת להציג לעיני כל את הסבל או את הגב המנצנץ באדום שלו.
היכרות. וכימיה.
את שניהם יש לי עם וויצ׳. שבוע שעבר החלטנו לגרד קצת העבר ולעשות מפגש נוסטלגי בפמדום. אנחנו במקומות אחרים בחיים מאשר היינו אי שם לפני שנה וחצי, אבל הסתדר והתאים לשנינו אז למה לא בעצם?
יש ״למה לא״ האמת. פומביות היא לא משהו שמדליק אותי בפני עצמו, יש בו המון מרכיבים שדוחים אותי.
קרבה לאנשים אחרים לא תמיד מאפשרת להשתחרר בזמן אינטרקציה. ובאופן כללי כניסה לאינטימיות גבוהה בפומבי מפתה אותי בערך כמו להזמין צלחת של כרוב מבושל במסעדת בשרים.
והכל ביחד מאד מכביד על היכולת להגיע לסשן סוער.
למה כן - כי בצד השני היתה מישהי שיודעת מתי ללחוץ ומתי לשחרר, מתי להכאיב יותר ומתי פחות. ושההנאה שלה לא תלויה בכמות ההצלפות והסימנים האדומים, אלא במאבק הזה ובהכנעה הזו. בשבירה שמתרחשת, לבד או בפומבי. ביצירה של רגעים אמיתיים במקום שקשה ליצור אותם. וכי עד עכשיו פמדומים הסתכמו עבורי בלשבת על הרצפה ליד מישהי, לסגוד לרגליים או סתם לדבר ולספוג קצת אווירת פמדום מדי פעם.
זה אחלה ומעולה ופה ושם זה היה גם משמעותי מאד, אבל זה יחסית קליל מבחינת מה שזה הצריך ממני.
אז נכון - הסיכוי שאהפוך לחובב בדס״מ בפומבי או שאהפוך לפעיל במסיבות פמדום הוא נמוך, יותר נמוך מלפרסם בפורום בנות על בנים פוסט ״בא לי שיצליפו בי״ ולקבל פניות רלוונטיות.
אבל לנסות ולחקור עם פרטנרית כמו וויצ׳ זה תמיד נהדר, תמיד סקסי, תמיד עם טוויסט. טוויסט שבמקרה הזה עבורי היה להצליח לכמה דקות ארוכות לשכוח את מה שמסביב ולהיות עסוק רק בי ובה, באצבעות שלה ובציפורניים שלה ובתחושה שלהן על הגוף שלי, לא המון זמן, אבל זה חד משמעית יותר ממה שחשבתי שאפשרי בשבילי בסשן פומבי אמיתי ראשון
