אחד מרצפי הזכרונות המוקדמים ביותר שלי קשור למשחק Mercy (למי שלא מכיר - שני היריבים משלבים אצבעות כשהם עם הפנים אחד כלפי השני, ומנסים לכופף את הידיים והזרועות של היריב עד שייכנע ויבקש רחמים ויכריז: ״Mercy”)
1. עידן התמימות.
אני וילדה בגן שהיתה החברה הכי טובה שלי, יושבים אחד מול השנייה בזמן ארוחת צהריים בגן משני עברי השולחן (די מדהימה רמת הפירוט של הזכרון הזה, מהכי מוקדמים שלי)
היא מציעה שנבדוק מי יותר חזק ונשחק את המשחק. רק בלי הלהכאיב ולכופף ידיים - רק לשלב אצבעות ולדחוף את הידיים כל אחד לכיוון השני.
אני ניצחתי, ואז היא הכניסה כלל לא ממש הגיוני אבל בגיל ארבע או חמש הוא נשמע סביר: ״בנים יותר חזקים, אז כדי שנדע מי יותר חזק צריך להתחיל ככה״ כש״ככה״ = היא מתחילה ביתרון כשהידיים שלה לכיוון שלי, כמעט בעמדת ניצחון.
הפעם היא ניצחה (לא ברור לי לגמרי למה, הרי אם היה לי יותר כוח הייתי אמור לנצח גם ממצב התחלתי רע, אולי המנח היה קשה מדי) והוחלט שהיא יותר חזקה.
וככה, בכל פעם שהיינו משחקים במשהו שקשור למלחמה נגד ״הרעים״ היה ברור שהיא זו שיותר חזקה ונלחמת נגד הרעים היותר חזקים.
לימים, כשניסיתי להבין איך זה שמאז ומתמיד פינטזתי וחלמתי להיות במצבי חוסר אונים כליאה ועינויים בידי נשים, תהיתי אם לחברות הזו שבה נקבע שאני החלש והיא החזקה (גם אם בצורה לא הגיונית שאפילו כילד הבחנתי בה) היתה השפעה על העניין. או, כמו שאני עדיין חושב, הנטייה הזו מולדת אצלי.
2. עידן התמימות המלוכלכת.
נדמה לי שזה היה בכיתה ב׳. שני ילדים, בן של חברים ובת של חברים באיזשהי מסיבת יום הולדת עם הרבה ילדים. הם משחקים Mercy. הפעם את הגרסה האמיתית. שניהם גם גדולים ממש (כיתה ג׳ או ד׳!!!). הגיל הזה שפתאום בנות גבוהות יותר וחזקות יותר מרוב הבנים.
היא מנצחת אותו פעמיים. ובשתי הפעמים לפני שהוא נכנע הוא יורד על הברכיים כדי לנסות להפחית את הכאב מהכיפוף של היד.
ואני עומד וצופה, בגיל שכבר שמתי לב לפנטזיות (הלא בדיוק מיניות אבל המאד בדס״מיות) שמתבשלות לי במוח, ומרותק. פשוט מרותק.
הכאב שהיא גרמה לו, הירידה על הברכיים, דברים שלקח לי שנים להצביע עליהם כמעוררים מוחית עבורי, בשלב שהמוח שלי היה בוסר לחלוטין, זה ריתק אותי והסעיר אותי. רציתי רק לראות עוד ועוד מזה.
3. עידן שכולו לכלוך.
מחשבה שעולה לי בזמן כתיבת שורות אלו:
אם תימצא מישהי בעתיד שלי שתוכל לנצח אותי במשחק הזה, תכופף לי את הידיים בכאב ותאלץ אותי להיכנע, אני אצעק ״Mercy” לפי החוקים.
אבל אני ארמה קצת.
החוקים אומרים לצעוק את זה באנגלית, אבל אני כנראה, בלי שהיא תדע, אצעק את זה בצרפתית.
