1. חרמנות רגילה - באה והולכת ונעלמת וצצה, לפעמים כמה פעמים ביום, כמו גשם ביום חורפי.
לעומתה, זו הבדס״מית היא כמו טמפרטורת הים. היא מתקררת לאט ומתחממת לאט. יש לה פרצים, ברור. אבל היא מושפעת מתקופות ארוכות יותר.
לא סתם המים בים הכי חמים בתחילת החורף, והכי קרים בתחילת הקיץ - דברים עמוקים צריכים בישול ארוך. אני כרגע בתקופה קיצית מאד בחיי אגב, אחרי חורף משמים וונילי של חודש.
************************************************
2. גבולות קשיחים אבל לא לגמרי קשיחים.
יש גבולות שאני מכליל כגבול כשאדבר עם מישהי. אבל עמוק בראש אני מפנטז על לחצות אותם ברגע הנכון עם זו שתהיה ראויה ומתאימה לזה מבחינתי ומבחינתה.
חדירה. מעולם לא חוויתי, סיכוי לא רע שגם לעולם לא אגשים. זה מסובך ומורכב ומצריך המון דברים בפרטנרית. ואולי לא קיימת הפרטנרית לזה. למה שהיא לא תעדיף כל אחד אחר שחושף ישבן לכל מי שרק שורקת לכיוונו ומוכנה? למה להכנס למוח של מישהו שכל הזמן חושב ומעמיד התנגדויות ושואל שאלות? למה להסתכן בסירוב?
אולי יום אחד זה יקרה.
ביזאר (קל בלבד). גם זה מצריך לא מעט. אמנם הרבה פחות מפחיד וטראומתי, אבל מצריך משיכה ברמה משוגעת, ולא רק משיכה מינית, גם משיכה היררכית כלפיה. בקיצור, נדיר.
היתה אחת, פעם אחת, שאיתה זה קרה. זה הדליק גם אותה מסתבר, היה קורה אולי שוב אבל היא כבר לא חיה בארץ יותר:( איזה רילוקיישן עצוב.
***************************************************
3. ומגבולות לא קשיחים עד הסוף לכאלה שאין סיכוי שישתנו.
פורסד בי. זו תופעה מעניינת - אני פה שנתיים. יצא לי לדבר עם הרבה נשים, רובן שולטות, על כל מיני נושאים בבדס״מ, אחד מהם הוא גבולות.
גבולות זה נושא שתמיד זוכה לכבוד, הבסיס לאינטרקציה. ואף על פי כן מוטיב אחד חזר כמה פעמים, שוב ושוב. קושי לקבל את פורסד-בי כגבול קשיח שלא צפוי להשתנות אי פעם.
היו כאלה שאמרו/הטיפו לי שזה לא באמת גבול, זה הרקע השמרני-דתי שלי שגורם לי לחשוב ככה.
פעם אחת זו תויק כ״אגו גברי״ (ברור, אני מנשק רגליים של נשים מרוב אגו), טענה שחזרה לא מזמן בפורום מסוים שעוסק בשליטה.
נתקלתי גם ״בסדר, חכה, זה יגיע״
וברוב המוחלט מדובר היה בבנות אדם שלא מכירות אותי בכלל או כמעט בכלל. האם האקט הזה כל כך מחרמן? האם זה החשד שהצהרה על פורסד בי כגבול מוחלט בעצם מקפלת את העובדה שמדובר בהומופוב שכל רגע יסיר את המסכה? למה זה מעורר התנגדות?
נשגב ממני מעט. ועדיין כשיוצא לי לעיתים לדבר עם מישהי חדשה על גבולות, יקרה אחד מהשניים: היא תכבד ולא תעיר כלום(קורה הרבה כמובן), או שהיא תעיר משהו בבטחון ואני אסכים/אתווכח ובראש אזכיר לעצמי לא לקיים איתה שום אקט שמתקרב לאיזשהו סף שלי.
************************************************
4. כפות רגליים.
עברתי לאחרונה חוויה מטלטלת על גבול הספייס במהלך מסאז׳ לרגליים של מישהי, זה עורר אותי (בפעם האלפיים בערך עד כה בחיי) לנסות להבין מה קורה שם במוח שלי.
הייתי עסוק בין ריחוף מאושר בזמן המסאז׳ ובין ריכוז מאומץ על מנת לגרום לה להנות ממנו ככל האפשר, ורק לרגע עצרתי לשנייה והסתכלתי ממרחק אפס בכף הרגל המפוארת שלה שהונחה בגובה העיניים וצילמתי מסך בזכרון שלי. ואז נישקתי בעדינות אירוטית ותשוקה אינסופית את מרכז הסוליה והבוהן שלה כמו הלך צמא שגילה באר מים במדבר הלוהט, וגם את זה צרבתי בזכרון.
וכשסיימתי, שלפתי את התמונות ששמרתי אצלי בראש וניסיתי להבין - מה מתעורר בי שם?
אני יודע מה מעוררים האיברים המיניים של מישהי מושכת, אתה רוצה לשכב איתה, מאד מובן אבולוציונית. אתה רוצה לסגוד לה ולתת לה להכות אותך ולקשור אותך, הרבה פחות מובן אבולוציונית, אבל מובן לאור מי שאני.
אבל כף הרגל? מתעורר שם משהו שאני לא יודע לקרוא לו בשם, משהו שהוא הרבה יותר מרק מיניות ותשוקה. כאילו יש איזה חוש נוסף נעול בתודעה שזו הדרך היחידה לתקשר איתו, התדר היחיד שהוא קולט.
לא יודע, אין לי פואנטה. ככה זה אצל סוטים, איכס.
