רסיסי שליטה

יש תקופה בחיים שאתה מסתובב עם גב מלא שריטות.

לפני כמעט מחצית מהחיים שלי, בטירונות ובאימון, אתה זוחל וזוחל ובכוונה מזחילים אותך על קוצים. ואל תנסה לעקוף אותם כי זה יכאב יותר.

והזרועות והגב מקבלים גוון אדמדם כזה עם כל מיני פסים וקווים ואתה מורעל וגאה בזה ומרגיש שזה מה שצריך ונכון וההקרבה שווה כל גרם של כאב בדרך.

וחולפות השנים, ואתה פי שניים בגיל. והצבא הוא זכרון רחוק כמו התיכון ואתה כבר לא זוכר מי היה לפני מי.

אבל פתאום במשך תקופה לאחרונה אתה מתעורר בבוקר ומחליף חולצה מול המראה ושם לב ששוב יש לך שריטה אדמדמה בזרוע וכמה על הגב, ועוד שתיים קטנות על העורף. 

ואתה גאה בזה ומרגיש שזה מה שצריך ונכון וההקרבה שווה כל כאב שבדרך. שווה כל מבט מרוצה שלהן בזמן שהן נועצות בך ציפורניים.

ובא לך עוד. כי נשאר עוד הרבה משטח עבודה. 

בא לי עוד.