הרבה דברים אני לא מבין בחיים האלה -
האם יש חיים מחוץ לכדור, איך נוצרים חיים, איך נוצר היקום או למה אנשים מתלהבים ורוכשים דברים בטעם פיסטוק.
אבל אם הייתי צריך לבחור להבין אחד כזה אז בבקשה תנו לי את הכימיה המזויינת הזו במוח שלי שגורמת לי לראות כף רגל מוזנחת ומלוכלכת עם וייב של פועל בניין באמצע יום עבודה בשמש באוגוסט ושייכת במקרה למישהי מסויימת במשרד, מישהי בעלת קווי אופי מסוימים.
מה הפנייה הלא נכונה שלקחה האבולוציה שגורמת למוח שלי לעמוד ולהתעורר (אוקי, לא רק למוח) באחת בצהריים בגלל המראה הלא אסתטי, לא בריא, לא מטופח ולא נשי בעליל הזה וגורם למוח הזה שעתיים אחר כך לקפוץ בבהלה שוב (אוקי, לא רק למוח) כשהיא עוברת מולי וזורקת ״זזתי הביתה, יום טוב״ עד שאני כמעט שוכח לענות לה.
משהו במוח שלי מלוכלך ומטונף עד מאד והכימיה הביולוגיה והפסיכולוגיה של זה לא מובנת לי. לפעמים הייתי מעדיף אותו רגוע (כן נו, לא רק את המוח)
