בין לבין יש הרבה עייפות וגעגוע לשגרה ולחברים ומוח שאין לו כוח להתגונן ולהיות בררן. רוב הזמן מי זוכר מה זה בדס״מ. אבל כשאני נזכר זה תופס אותי חלש ונטול הגנה לחלוטין אחרי קרוב לשלושה שבועות ברצף בלי שגרה אמיתית.
אז רגע אחד של מנוחה וקליטה סלולרית מוצא אותי רואה סרטונים של נשים יחפות וגברים מושפלים על חשבון שיחה עם חבר שנמצא בגיזרה אחרת.
רגע אחר אני מדבר עם השלישה של הגדוד ומכין לה קפה ותה וקם לקרוא לאנשים שהיא מחפשת בלי שהיא מבקשת, היא חושבת שאני ג׳נטלמן ואני מרגיש לא נעים כי אני משתמש (בעדינות) בדמות שלה בשביל דברים שחסרים לי כרגע בנפש.
אני משרת אותה ללא ידיעתה ומבטיח לעצמי שמחר אפסיק עם השטות הזו, כמו שאני מבטיח לעצמי כשאני מצית סיגריה אחרי סיגריה בכמויות של שנתיים בימים של אזרחות.
רגע אחר אני מפלרטט פה עם פרופיל של מישהי שהכתיבה שלה נגעה לי בנקודה עמוקה מדי למרות שאני לא מה שהיא מחפשת ומוצא את עצמי מתרפס בפניה בהתכתבות כפי שאף פעם לא עשיתי וכפי שאף פעם לא הדליק אותי ולא עניין אותי לעשות, עד שהיא משתעממת מהמשחק והשיחה נעצרת ומשאירה אותי עוד יותר חסר הגנה.
שגרה של חוסר שגרה מוחלט.
