לפני 6 חודשים. 21 באוקטובר 2023 בשעה 17:30
כמו הצורך לאכול ולנשום גם הצורך בלחוות השפלה וסגידה למישהי, בלחוש חוסר אונים ממישהי, בלכרוע לרגלי מישהי - החשקים האלה לא נעלמים.
לא נעלמים למרות הפחד לא לחזור.
לא נעלמים למרות שבועיים נטולי מקלחת שפיות ושגרה.
לא נעלמים למרות המוות שנחווה מול העיניים.
לא נעלמים בגלל מדי הזית.
החשקים האלה נדחקים ונדחקים לטובת אינסטינקטים הישרדותיים יותר, אידיאליסטים יותר ולאומיים יותר. נדמה לך שהכלוב ומה שסביבו הפכו לחסרי ערך.
הרבה מהעניין אמנם נעלם לו. למי יש זמן וכוח (ולפעמים סוללה) אבל החשקים הארורים, גם במלחמה הם רודפים אחריך ופורצים החוצה.
מסתבר שזה ממש קיומי
