חלק חשוב ביכולת של חיים להיווצר בכדור הארץ קשור לאטמוספירה.
מצד אחד - מאפשרת לאור לעבור אל כדור הארץ. אנרגיית חום, פוטוסינתזה ועוד דברים שחיוניים לקיום חיים.
מצד שני - סופגת את הקרינה האולטרה סגולה שמגיעה אלינו ומגנה עלינו.
יש הגנה אבל לא איטום מוחלט, איזון מדויק שמאפשר חיים.
וכמו בחיים ובכדור הארץ ככה גם בבדס״מ.
לא הרבה פעמים פוגשים מישהי שהאוויר סביבה הוא כזה שברור לך שלא ייחצו גבולות במפתיע בצורה שתגרום לשריר הזהירות שלך להיות מתוח כמו קפיץ כל הזמן, ובו זמנית ברור לך שלא צריך לקיים שיחת סעיפים כזו של ״זה בסדר? ואת זה אני יכולה לעשות?״
שהופכת הכל למלאכותי ולהצגה.
ועם כל זה - ברור לך מהרגע הראשון מי משרת את מי, מי סוגד למי, ומי נמצא תחת מי.
ואז אתה מוצא את עצמך למרגלות רגליים מפוארות ברמה שאתה מדי פעם עוצר לרגע ומסתכל לוודא שיופי מפואר כזה אכן קיים בעולם, וברור לך מה המקום שלך בהיררכיה, והתחושה שעוברת לך בגוף כשהרגליים האלו מונחות עליך היא משהו שלא קל להסביר.
ובו זמנית יש מספיק אינטליגנציה אי-שם למעלה כדי שלא תצטרכו לשבת ולשרטט את ההיררכיה הזו.
רגעים כאלה לא מתרחשים הרבה, אבל כשהם מתרחשים, כמו אותה שעה מדהימה לרגליה אתמול, הכל הופך להיות מדויק יותר ורגוע יותר.
