רסיסי שליטה

סיום של קשר בדס״מי זה לא דבר שקורה הרבה

מהסיבה הפשוטה שמעטות הפעמים שאני מעוניין בקשר בדס״מי תחת מישהי. 

ותמיד יש לקשר צבעים אחרים. בפעם הראשונה שחור ואפל, פעם אחרת לבן ונקי, מלוכלך ובוצי, או שהוא יכול להיות ורוד נסיכותי ועדין.

בין אם שליטה רשמית ומשויכת כמו בעבר, פרטנרית שנהנית ללכת מכות (ואז לעזוב את ישראל) או פחות מוגדרת וברורה כמו לאחרונה - השפה תמיד שונה, הרצונות שלה שונים, התשוקות והרצונות שלי שונים, התגובות שיוצאות ממנה שונות, והקצב שבו אני נשאב ומתמסר יהיה אחר.

יש דקירה (לא מהסוג המהנה) כשפתאום שוב חסר לשרת, להעריץ, לראות איך מבט קל של סיפוק או שביעות רצון ממנה הופך מפעם לפעם לממלא יותר, לצורך עמוק יותר.

ויש גם תובנה שזה הזמן להתעקש שמשהו גדול יותר שמסתנכרן לתוך זוגיות אמיתית יהיה הבא בתור.

פעם, בעבר הרחוק, לפני שחודשיים וחצי של מילואים ומלחמה ומוות היה דבר שהופך כל כמה זמן לשגרה בחיים שלי - היה לי חוק - תמיד לפני מילואים היתה מגיעה פרידה. אולי משהו בתת המודע שלי, אולי סתם אנומליה סטטיסטית.

ועכשיו, כשתכף שוב הירוק והנשק והמטווחים ועזה הארורה והאנשים הכי טובים שיש והפכו לאחים חוזרים לחיים שלי - שוב יש יותר זמן פנוי, ושוב סיום מריר-מתוק של אינטרקציה בדס״מית משובחת (עם פרטנרית מושלמת) וזמן טוב להבין מה משם טוב לי ואני רוצה לקחת (ולא חסר) ומה היה פחות בריא (מעט מאוד, אבל מהותי מדי)

כמה מדויק ומשכר לכרוע ברך כשיש מולך מי ששווה את זה.

כמה כוח לא מוסבר יש לחבלים בידיים הנכונות. 

כמה השילוב של ניצוץ בדס״מי בעיניים, ראש מעניין והרבה מאוד שכל ויופי יוצרים אצלי חיווטים וקשרים ותשוקות לסגידה ולשירות ולדברים שביומיום כבויים אצלי. 

כמה לבצע משימה אפורה ומשעממת בשבילה יכול להיות טוב וסקסי כשקיימת ונבנית, אפילו מעט, היררכיה נכונה.

וכמה, לטוב ולרע, אני כבר לא התמים שבעבר קפץ ראש לכל פקודה ולכל כלל מבלי להיזהר ולהבין עד כמה זה מתאים וגם נפגע, ועם כמה עמוקה שלא תהיה השליטה - אני הרבה יותר שכלי ובודק דופק מפעם, גם את הדופק של עצמי, אפילו כשאני על ברכיים (מי חשב פעם אי שם שיש Say למישהו חוץ מזו שלמעלה)

לטוב. כי זה מי שאני. אני לא אחד שקופץ לראש לפני שאני לומד את גובה המים.

לרע. כי לפעמים כשבוחרים ללכת לאט ובזהירות אפשר לפספס רכבות שלא יגיעו שוב.

(כן יותר מדי מטאפורות. על הזין, זה נכתב בשתיים בלילה)

או כמו שמבינים בשלב כלשהו בחיים - תודה על כל רגע ועל החשיפה לטעמים חדשים ולגוונים וצבעים חדשים ויפהפיים של שליטה. תודה שזה קרה ותודה לך.

תודה על מה שהיה. כי כמו ששר פאר טסי ״כי מי יודע מה יהיה מחר״

סלוט. לחיים.