כשאני שיכור, אני אוהב אנשים.
כשאני שיכור, אני נותן חיבוקים.
כשאני שיכור, אני אומר שטויות.
כשאני שיכור, אני מחפש חוויות.
כשאני שיכור, אני רוצה שמישהי תחכה לי.
כשאני שיכור, אני מתחיל עם נשים.
כשאני שיכור, אני מתפלל לאהבה.
כשאני שיכור, אני פחות מפחד מאכזבה.
כשאני שיכור, אני רוצה כפיות.
כשאני שיכור, אני כנה עם עצמי.
כשאני שיכור, אני מזייף בחרוזים ולא אכפת לי.
כשאני שיכור....
כשאני שיכור, אני כנה לגמרי. בלי מסכות. בלי הטיות. רק אני.
ובסופו של דבר, כל מה שאני רוצה, אחרי שנזרוק את כל השטויות. את כל הפטישים. את כל ענייני השליטה. את כל השאר שבימים רגילים מוסיפים טעם לחיים. כל מה שאני רוצה זה מישהי שתאהב אותי, ואני אותה. שתראה אותי, בתור מי שאני באמת. ושאני אראה אותה. אני רק רוצה חיבור. משהו פשוט. לא מסובך. לא בעייתי. נשמה בנשמה. ואולי גם טיפה עונג בצד. זה הכל.
כשאני שיכור, אני לא חושב שזה כזה מסובך.
אבל כשאני שיכור, המציאות לא משחקת הוגן.
ובסוף, אני מסיים. כותב בלוג. וזה כפליים לבד.
לפני 12 שנים. יום שלישי, 29 באוקטובר 2013 בשעה 21:52