כותל

כותבת לעצמי ... 

סליחה 

שוב חולמת אותך

מדהים...

מרגישה אותך

את הריח של

את המגע

שומעת את קולך

מחבקת,מחובקת

מדהים ....

מספרת לך מה עובר עלי ,עלינו

מה השתנה . בוכה – בחלום יודעת שחולמת .... לא רוצה לתת לך ללכת . מבקשת שתישאר .

בקרים שוב הופכים לסיוט מתמשך.

מחכה ללילה .מתישה את עצמי עד שעות הקטנות .מחכה שתבוא כבר.

כה התגעגעתי אליך.

הלילה אמרת שאני שלך . שתמיד אשאר שלך . אתה חסר ... המקום הריק שנשאר לא מתמלא.  

מחר ...מחר  הייה צריך להיות לך יום ההולדת.החלפת קידומת ... היית מחליף .

אוהבת אותך.

למה מבינים מה באמת חשוב רק אחרי שמאבדים את החשוב הזה ?

למה טבע  או מה שיצר אותנו (או שרק אותי?) עשה את זה עם פגם כזה רציני?

ולמה כולם חושבים שכבר עבר מספיק זמן ?שאני ח י י ב ת לחזור לחיים .... חיים...חיים...