לפני 10 שנים. 10 באוקטובר 2013 בשעה 21:35
כותבת לעצמי ...
סליחה
שוב חולמת אותך
מדהים...
מרגישה אותך
את הריח של
את המגע
שומעת את קולך
מחבקת,מחובקת
מדהים ....
מספרת לך מה עובר עלי ,עלינו
מה השתנה . בוכה – בחלום יודעת שחולמת .... לא רוצה לתת לך ללכת . מבקשת שתישאר .
בקרים שוב הופכים לסיוט מתמשך.
מחכה ללילה .מתישה את עצמי עד שעות הקטנות .מחכה שתבוא כבר.
כה התגעגעתי אליך.
הלילה אמרת שאני שלך . שתמיד אשאר שלך . אתה חסר ... המקום הריק שנשאר לא מתמלא.
מחר ...מחר הייה צריך להיות לך יום ההולדת.החלפת קידומת ... היית מחליף .
אוהבת אותך.
למה מבינים מה באמת חשוב רק אחרי שמאבדים את החשוב הזה ?
למה טבע או מה שיצר אותנו (או שרק אותי?) עשה את זה עם פגם כזה רציני?
ולמה כולם חושבים שכבר עבר מספיק זמן ?שאני ח י י ב ת לחזור לחיים .... חיים...חיים...
