נתחיל דווקא מהסוף: אני בסדר.
זו הצהרה שנשמעת שגרתית למדי, אבל היא אינה מובנת מאליה. אני בת 23, מאורסת, חיה בדירת שלושה חדרים עם כלבה מקסימה, עובדת ומתפרנסת מעבודת החלומות שלי, ובדרך להיות סטודנטית באוניברסיטה נחשבת. לפני כחמש שנים הייתי בתחילתו של מסלול התרסקות הרסני, כזה שהיה מוביל אותי הישר למעגל הזנות, לבזבוז כל הפוטנציאל שלי, ולשרשרת בלתי נגמרת של טראומות והתעללות.
למה זה לא קרה? כשאני שומעת סיפורים של בחורות שעבדו כחשפניות וכמלכות בתשלום וכנערות ליווי, ההתחלות שלנו תמיד דומות. תקיפה מינית בגיל מעצב. דימוי עצמי נמוך עד כדי לא קיים. ניצול ומניפולציה בידי גברים מבוגרים ומנוסים. התדרדרות הדרגתית ורצופה בריגושים ובהנאות, כמו גם בטראומות ובהשפלות. למה אני הצלחתי לצאת בזמן, והן נשארו?
אפשר לומר שזה התחיל בגיל 17. הייתי תלמידת תיכון עם עתיד מבטיח, מצטיינת בכל המקצועות, אך חסרת ביטחון עצמי באופן מחפיר. חוויתי ניסיון אונס ברכב של בחור אופורטוניסט, ונמלטתי בעור שיניי; כחודשיים לאחר מכן נכנסתי לסצנת המועדונים התל-אביבית, וגיליתי בי צד שלא הכרתי מעולם - צד הדוניסטי ומיני. השתוללתי והשתרללתי להנאתי, אך אותן השתוללויות הובילו אותי באופן בלתי נמנע למועדונים מפוקפקים יותר ולהיכרויות עם אנשים מסוכנים יותר.
הכרתי אותו, נקרא לו ר', בגיל 18, במועדון שבו נערך ליין מסיבות צוהר לעולם ה-BDSM. הוא היה בן 43, תסריטאי במקצועו - או לפחות, כך הוא טען; נוכחתי לדעת בסופו של דבר שהוא שיקר בנוגע להרבה מפרטי חייו. ראיתי בו הזדמנות להמשיך לחקור את המיניות שלי, והוא מנגד זינק על ההזדמנות להכיר אותי לעולם ה-"24/7".
אני מקווה שאני לא צריכה להסביר לקוראיי למה זה פסול. הייתי חסרת ניסיון לחלוטין בתחום, בורה אפילו בענייני זוגיות שגרתית ונורמטיבית; לא היו לי את הכלים לבחור באופן מושכל במערכת יחסים שבה אני נשלטת נפשית ומינית על ידי גבר מבוגר, בטח שלא 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע.
אבל זה קרץ לי. אפשר להסביר שכלתנית לא מעט סיבות לכך: הוא נתן לי תשומת לב שהשתוקקתי אליה, וגרם לי להרגיש מיוחדת; הוא היה מיומן באמנות המניפולציה, וגרם לי לחשוב שאני בעצמי "עליתי" על הרעיון, ולא הוא האכיל אותי בכפית; הוא ניחן בקסם שובה ובלתי רגיל; בחלק נכבד מהזמן הוא סיפק את הפנטזיות המיניות שלי בצורה שלא האמנתי שאחווה אם אעזוב אותו. אבל כל זה לא רלוונטי בסופו של דבר. יש סיבה אחת אמיתית שנשאבתי לקשר איתו - הייתי מאוהבת בו.
כן, זה נשמע מגוחך. הוא התעלל בי, הטיח את ראשי בקירות, "השכיר" אותי לחברו (כלומר, הרשה לחברו לאנוס אותי), הותיר בי צלקות פיזיות ונפשיות, הצהיר בגלוי על כוונתו להפוך אותי לשפחתו לכל ימי חיי, ועוד שלל פרטים ציוריים ומזעזעים. אבל היה לי קשה לדמיין את חיי בלעדיו. אולי זה היה משהו כימי, ותו לא - המשיכה שלי אליו, והעובדה שזו הייתה הפעם הראשונה שחוויתי משיכה כזו, הפנטה אותי לגמרי ועיוורה אותי לאבסורדיות ולסכנה שבמצב.
ביום שאחרי הפעם האחרונה שראיתי את ר' - אחרי לילה שבו הציג אותי כמופע לחבריו, השתכר והלך כמה צעדים רחוק מדי בהתעללות הפיזית - נסתי לביתו של אחי, שם גר עם אשתו. נראה שהוקל לו, והוא אמר בשמחה שלפחות כל הסיפור הזה נגמר. אשתו נחרה בבוז. "היא עוד תחזור אליו," היא אמרה לו, ללא צל של ספק. להפתעתי, מספר שניות לאחר מכן הנהנתי והסכמתי אתה בלב שלם. כן, הוא סיכן את חיי באותו לילה, באופן ממשי וקונקרטי. אבל איך יכול להיות שאהיה חזקה מספיק כדי לוותר עליו? על איך שהוא גרם לי להרגיש בחצי השני של הזמן?
אבל, הפלא ופלא, זה לא קרה. המשכתי בחיי - אמנם בחיים שהיו צל של חיי הקודמים, מלאים בדיכאון קליני ובנדודי שינה קיצוניים ובפרצי שתיית אלכוהול מרובים, שבהם הייתי מחסלת בקבוק סטולי בשעתיים. אפילו מערכת התמיכה שלי - אמי, אחי וחברותיי - לא ידעו איך להתמודד עם הקריסה הפתאומית וההתנהגות הלומת הקרב שלי. אבל לא חזרתי אליו. אולי זה כי הוא איים ספק בצחוק, ספק ברצינות "להעניש" אותי על כך שברחתי ממנו בכך שיגלח את ראשי. בהחלט נשברתי כמה פעמים ודיברתי איתו בטלפון, ובשיחות אלה הוא ניסה ללא הרף לקבוע פגישה בינינו. אבל לא הסכמתי. אף פעם.
מפה לשם, אובחנתי ב-PTSD, טופלתי תרופתית ובשיחה, וביליתי כשנה עם בן זוג ריבאונד אידאלי שלא היה חולם לחבוט לי בקצה האצבעות. בורכתי בפסיכיאטר ובמטפלת מוכשרים ויקרים - כאלה שבהחלט לא נמצאים בהישג ידה של כל אחת מבחינה כלכלית. היו הרבה פקטורים שהנחו אותי חזרה לדרך הישר, אי אפשר להכחיש את זה. ועדיין, היו כל כך הרבה נקודות לאורך התהליך הזה שבהן כמעט נשברתי, והמרחק ביני לבין אותו עתיד עגום שתיארתי לעיל היה זעיר. אולי הודות לפריבילגיות האלה, לטיפולים האלה, לא החלקתי מעבר לגבול. אולי זה פשוט היה מזל, שינויים מתוזמנים היטב במצבי הרוח. אני בעצמי לא בטוחה.
לקראת סוף הקשר בינינו, ר' תכנן להרוויח ממני כסף. דבר הגיוני למדי, שכן הוא החזיק בשליטה על כל שאר ההיבטים בחיי. הוא הציע שאעבוד כמלכה בתשלום - אגבה כסף עבור סשנים עם גברים שמחפשים שולטת. בהתחלה הרעיון נשמע לי תמוה, כי הייתי נשלטת בכל רמ"ח איבריי, אבל הוא התעקש שמדובר במשחק, בתפקיד כשחקנית בהופעה, ושזו תהיה דרך קלה ומהנה להרוויח כמויות גדולות של כסף.
כשקטעתי את הקשר בינינו, עדיין לא הסכמתי באופן מובהק להצעתו, אבל היא עמדה על הפרק, וזה היה עניין של זמן עד שר' יקבע עבורי פגישה ראשונה ויבעט אותי לתוך מעגל הזנות. אמהר ואומר - לא כל המלכות בתשלום הן זונות, ואין דבר פסול כשלעצמו (למיטב ידיעתי) במתן שירותי מין בין שני מבוגרים ששניהם מכבדים אחד את השני ושניהם מודעים להשלכות מעשיהם. אך אני לא הייתי אישה בוגרת שמודעת לזכויותיה, ויודעת להציב גבולות כדי להגן עליהן. הייתי ילדה בת 18 שכל חייה מוכתבים לה על ידי פסיכופת בגיל העמידה, שחווה על בסיס יומיומי הפרה של גבולות וסחיטה, שמטרתן לרכך אותה ולהקהות את רצונה החופשי ככל האפשר. אין לי ספק שלשם פניי היו מועדות.
אני אסירת תודה על כך שהיום אני רחוקה משם, שאני מקבלת אהבה ותשומת לב מאנשים שרואים אותי ומכבדים אותי, ושרוצים בטובתי. כאמור, זה לא מובן מאליו. כשאני מנסה להבין מה האקס פקטור, מה הרגע המכריע שהסיט אותי מאותו מסלול, אני חוזרת לסוגיה אחת שהתחבטתי בה בתקופה הזו, ולפתרון הלא-קלאסי שלה.
באותם ימים מלאי דיכאון ושתייה, ניצבה בפניי דילמה קלישאתית - האם להקשיב ללב או לראש? הלב שלי צרח עליי, ללא הרף ובהתלהבות, לחזור אליו מיד. כל רגע ביום נרדף בזיכרונות ובפנטזיות עליו, בגעגועים למגע שלו ולקולו. לו הייתי "מקשיבה ללב שלי", כפי שתרבות הפופ מצווה, אני לא יודעת באיזה מצב הייתי היום. יש אפילו סיכוי, קטן אך ממשי, שלא הייתי בחיים - בין אם כתוצאה מהתאבדות, מהתדרדרות לזנות, או סתם מרגע של שכרות מצדו של ר'.
הקשבתי לראש שלי. גם כשזה הרגיש כמו טעות עצומה, כמו מוות, הזכרתי לעצמי לאן כל זה יכול להוביל. זה היה אחד הדברים הקשים שעשיתי, וללא ספק הדבר הטוב ביותר שעשיתי.
אז מה הפואנטה של כל המגילה הזאת? אם מישהי בסביבות גיל ה-18 (או בכל גיל בעצם) קוראת את המילים האלה ברגע זה ומרגישה עקצוץ בעורף, תזכורת לא נעימה לתחושות שרודפות אותה, לדילמה בין הראש ללב, הייתי רוצה לפנות אליה ישירות (וכן, אני מודעת לכך שאני מטיפה ומתנשאת אבל פאק איט, אני יודעת שאתן קיימות).
הוא מתעלל בך? הוא לוקח בעלות על החיים שלך? הוא מתעלם באופן שיטתי מהגבולות שלך ומהזכויות שלך? הוא מרגיש בנוח להחליט עבורך, לסחור בגוף שלך? *תברחי משם*.
ומה עם כל הדברים שמשאירים אותנו שם?
1. אל תדאגי, הוא ממש לא היחיד שיכול לאהוב אותך. יש כל כך הרבה סביבות שונות, מעגלים שונים, ואנשים שונים. ביניהם גם כאלה שיראו אותך וירצו בטובתך. את ראויה לאהבה שלא דורסת אותך ומתעלמת מהזכויות ומהרגשות שלך, או מנסה לעצב אותן מחדש.
2. הסקס מדהים, אני יודעת - ובכלל, מה רע ביחסי שולט-נשלטת? כל האורגזמות? אז כן, אין שום דבר רע ב-BDSM, ולא רק הדפוקים בקטע. אבל תוודאי שאת נמצאת עם מישהו שלא היה חולם להפר גבול שלך, שלא משתמש במניפולציות כדי לגרום לך להאמין שאת *רוצה* שיפרצו את הגבולות שלך, שמספק לך תמיכה נפשית ונותן לך ברירה ומילת ביטחון. התעללות ופריצת גבולות הם *לא* מחיר לסקס טוב בדיוק כמו שאת אוהבת. בכלל, מניסיוני, תמצאי לך ונילי עם ראש פתוח ותלמדי אותו לשלוט בך בדיוק כמו שאת אוהבת. אל תזלזלי בוונילים: תשפטי את הגבר לפי היחס והמסירות שלו כלפייך, לא כמה שוטים כבר יש לו בדירה. וכן, עדיף להתרחק מסדיסטים מוצהרים אלא אם כן את בטוחה במאת האחוזים שהם לעולם לא יחלמו לפרוץ גבול שלך.
3. מי אני בכלל שאגיד לך לאן החיים שלך הולכים? את מאוהבת, את מאושרת, ואת בשליטה. אני מקווה מאוד שאת צודקת, אבל אם מנקר בך חוסר ודאות ואת מוצאת את עצמך משתיקה אותו, בבקשה תפסיקי. אם הוא הקשר הראשון שלך, אל תיכנעי לברירת המחדל. תתאימי לעצמך קשר הדדי ומכבד בתנאים שלך. אם זה כבר דפוס, תכירי בכך ותני צ'אנס למשהו אחר. תזכרי בבקשה מאלה שכבר חוו את זה, שהכול קורה בהדרגה - כדברי המשל, אם יחממו את המים לאט לאט, לא תרגישי שמרתיחים אותך למוות עד שיהיה מאוחר מדי. צאי כל עוד את יכולה, ואל תחזרי. בבקשה.
וזהו, בגדול. אני שמחה לבשר שאני ישנה בלילה, עושה סקס קינקי בלי לעבור התמוטטויות עצבים שלוש פעמים בשבוע, ויודעת שזה מגיע לי ואני ראויה לכך. תני לעצמך הזדמנות לחיות יותר טוב. תוודאי שאת יודעת לשמור על עצמך ולעמוד על שלך ללא היסוס לפני שאת מסתובבת במעגלים שמקדשים ומעמידים במרכז את המיניות (האתר הזה, למשל). ברור, זאת לא אשמתך אם תוקפים אותך - זה פשוט טיב האוכלוסייה ברוב הסביבות האלה: נצלנית, סדיסטית, ואכזרית.
בקיצור, אל תקשיבי ללב שלך. אנחנו לא חיות בעולם של קומדיות רומנטיות, של נסיכות דיסני, או של רומנים רומנטיים. אנחנו חיות בעולם מלא באנשים אכזריים שמחפשים לנצל בחורות צעירות שמקשיבות ללב שלהן. תוודאי שזו לא תהיה את.
ד'
