ואז שמעתי שהוא מתחתן.
עם נערה בת 18.
והיא בהיריון.
וההורים שלה לא מתנגדים.
והוא כבר בן 51, וכבר הואשם כמה פעמים בתקיפה מינית (לא הורשע, כמובן).
והקהילה עדיין לא הוקיעה אותו, וגם לא את האקסים האחרים שלי, שחלקם מתגאים בכך שזיינו ומזיינים קטינות (עד שהן מתחילות להפיץ את זה בפייסבוק, כמובן, ואז לא קטינות ולא יער).
ואני נזכרת במשפט שהוא אמר לי - "את יודעת מה הדבר הראשון שתעשי אחרי שתלדי את הילד שלי? תקומי ותכיני לי קפה".
ובא לי לבכות. עליה, על הילד.ה שלה (רק שלא תהיה בת, בבקשה, רק שלא תהיה בת), על חוסר האונים שלי לעזור או לשנות את המצב - כי אין שום דבר לא חוקי בנערה בת 18 שמתחתנת עם גבר בן 51. ואפילו אם הייתה כאן עבירה פלילית להתלונן עליה (ואני בטוחה שיש), אף תלונה במשטרה לא הייתה עוזרת. ואפילו אם הייתה לי גישה אליה, לבחורה שכמעט הייתי במקומה, ברור לי ששום דבר שאגיד לא יעזור. אם כבר, סביר להניח שרק אסכן אותה יותר.
ונותר לי רק להודות על המזל שלי, על כך שלקחתי גלולות ולא הרשיתי לו לעבר אותי כמו שהוא רצה, על כך שברחתי בפעם הראשונה שהוא כמעט הרג אותי. נותר לי רק לקוות שגם היא תצא משם יום אחד - בתקווה, יחד עם הילד.ה שלה, לפני שהטראומות הקשות יגיעו. למרות כל הטיפול שעברתי, אני אפילו מייחלת שהוא ימות, שידרוס אותו רכב או שייפול עליו עץ, רק שהוא יפסיק לגזול את חייהן של ילדות כמוני, להותיר בהן צלקות, להכות אותן ולסרסר בהן - בזמן שכל הקהילה הזו יושבת מהצד ומתבוננת ולא עושה דבר, "כי מה לעשות, הוא פשוט חכם מדי".
זהו, אין לי דרך מעוררת השראה לסיים את הפוסט הזה. העולם הוא מקום מחורבן. אם את תקועה במצב דומה וצריכה עזרה - או אם איכשהו, בנס, *את* קוראת את זה - יש ארגונים ומשאבים שאשמח להפנות אותך אליהם. אבל בבקשה תברחי. לפני שהוא יהרוג אותך.
