ואני רוצה את זה גם

כותבת ועוצרת באמצע. טיוטה. ושוב. טיוטה.
אולי זה חשוף לי מדי. אפילו כאן. 
והנה אני מוצאת את עצמי מתחילה לכתוב בפעם השלישית הערב .
קצת לפני שחזרתי ועכשיו כשאני כאן כבר טיפונת, אני לא מצליחה להפסיק להתגעגע לתחושה שהיתה לי איתך.
אני מתגעגעת לעיניים האלו שבורקות אלי עם חיוך ענקי ומחמאות שלא מפסיקות מהרגע שאנחנו נפגשים ועד הרגע שאנחנו נפרדים.
לא הכל היה אמיתי שם אבל זה הרגיש יותר מאמיתי.
לריב איתך (אם אפשר לקרוא לזה ככה) ואחרי 5 דקות להפסיק כי אתה דופק לי חיוכים בלי הפסקה. אוף איתך, למה אתה מחייך? כי אני נהנה לראות אותך ואתה באמת מבסוט כמו ילד. איך אפשר להמשיך לכעוס?
אני מתגעגעת למישהו שיחמיא לי בלי שליטה מכל הלב כמוך. 
אני מתגעגעת לתשוקה כזו מטורפת. לך אין גבול ולי אין גבול וזו היתה אולי חוויה של פעם בחיים ככה, החיבור בין שנינו.
בעשור האחרון היו לי 2 פרטנרים לא משהו. מישהו שניסיתי סטוץ איתו אבל היה כל כך גרוע שאפילו את הבגדים לא הורדתי והשאר היו עונג עילאי. עילאי או יוצא דופן.
זו באמת אני יותר מאשר שזה אתם (: אבל למי אכפת? העיקר שנעים.
אבל אני מתגעגעת לחוויה כמו שהיתה לי איתך. אני מתגעגעת ללהתנשק בלי להפסיק, לגעת כל הזמן, להזדיין עוד ועוד עד שכל הגוף כואב מתשישות.
אני ידעתי מהרגע שראיתי אותך שאני נמשכת אלייך ברמות הזויות. הפתיע אותי שאמרת לי אחרי כמה זמן ששנים לא נמשכת למישהי ככה.
יותר הפתיע אותי שטרחת להדגיש בפני שאני הזיון הכי טוב שהיה לך בחיים, אחרי שעברת על רוב ת"א לפני והוספת שהכמה שהיית איתן כשאני כבר לא הייתי בארץ, היו משעמממות אחרי ושזה כבר לא כייף להזדיין עם אחרות אחרי שהיית איתי. ואתה מלך הזיונים וזה לא יחזיק מים אבל מחמיא. וואלה מחמיא.
היית כל כך מתוק כשהסברת שזה לא סתם! שזה לא היה פעם אחת טוב, שזה היה כל פעם ככה איתי.

ואיתך לא הייתי צריכה כלום. אנחנו היינו מספיקים. לא תפקידים ולא אטרקציות ולא מקומות ולא פטישים. איתך נמסתי.
ואני יודעת שזה אחד הדברים שעשו לך את זה בי.
ריגש אותך והחמיא לך לאגו והדליק אותך בטירוף לגעת בי, רק להניח יד או ללטף ולראות אותי נמסה או מפרפרת. ואז העלית הילוכים, עוד ועוד, שעות. אני גם נהניתי לעשות לך ולעשות בך דברים אבל שנינו יודעים שרמות הרגישות שלי למגע הן לא משהו שנתקלים בו כל יום. פעם אחת ניסיתי להסביר לך, כשהיית מסטול והכל היה פי כמה וכמה בעוצמות עבורך, ניסיתי להסביר לך שזה בערך מה שאני מרגישה על דרך קבע. שזה נפלא אבל לפעמים גם מתיש אותי לחוות הכל כל כך חזק.
הגעתי איתך למקומות שלא חוויתי בעבר וזה הדליק אותך יותר ורצית לראות מה עוד יצא ממני. דחקת אותי עד לקצה החושים ומעבר.
ואני לא יודעת להפסיק כשנעים. כשזה הגיע למצב בו התקשרתי ואמרתי שיש לי סימנים פיזיים של התייבשות, חשבתי שאנחנו חייבים להוריד הילוך כשאנחנו נפגשים כי הגוף שלי לא עומד בזה והסכמת איתי אבל אף אחד מאיתנו לא עמד בזה.
כשאני נרגעתי לרגע, אתה נגעתי בי ובשניות הייתי שוב בעניין, לפעמים תוך כדי תחינה לרחמים כי אני מותשת. אבל התחינה היתה לרגע וההורמונים והחרמנות הבלתי פוסקת יחד עם המשיכה ההזויה אלייך ולמגע בנינו, פינו את הרצון בנשימה, באויר, בהפסקה, בשינה, במנוחה לעוד סיבוב. ואז הפסקה. ואתה נרדם לקצת ואני לעוד פחות. כל התקופה הזו איתך לא ישנתי. כשהיינו יחד - הממוצע היה בין שעה לשלוש שעות שינה והשאר הנאות גוף וגם נפש. כשלא היית איתי, לא ישנתי כי פינטזתי עלייך והייתי כל כך משולהבת ובהיפר שזה היה בלתי נסבל ובלתי אפשרי להוריד הילוך ולהירגע. ואז הייתי מתעוררת לצידך ומנסה ומצליחה עוד כמה זמן לא להעיר אותך וכשלא הצלחתי יותר, תמיד שיתפת איתי פעולה. בחיים לא אמרת לי לא. בחיים לא עשית פרצוף. בחיים לא אמרת שאתה עייף או כל דבר אחר. התעוררת ואז התעוררת. וככה היינו מתנדנדים, חגים במעגל, מניעים אחד את השנייה. ואני מתגעגעת לזה. למישהו שנמס ממני ואני ממנו. אני רוצה את זה שינשק אותי ואני פיזית נמסה בתוך הידיים שלו. יש לך שפתיים מלאות כמו שאני אוהבת. רכות כאלו. אני מתגעגעת לזה שאתה קולט כמה שאתה ממיס אותי ולא מפסיק להגיד לי כמה שאני חמודה כשאני זולגת ברגע שאתה נוגע בי. אני יודעת שאתה רואה אותי טסה באותה שנייה שאתה נוגע בי. לא משנה איך אתה נוגע, אני טסה. ואתה לא מפסיק להגיד לי כמה שאני סקסית ועוד מחמאות שיוצאות לך מהפה ברצף בלי הפסקה. מזדיינים ולא מפסיקים להתנשק, מזדיינים ואתה לא מפסיק להחמיא תוך כדי. לא מפסיק. עוד ועוד. אחחח יא סקסית, מחמיא עם חוש ההומור שלך שהצחיק אותי. והמחמאות פשוט בלי הפסקה. איזו שלווה היתה לי כשהייתי איתך. הצפת בי ילדות ונעורים וחוויות מהעבר, מה שהיה בחיי עד כה והצפת אותי לתחושות פיזיות עילאיות. 
ואיך שקראת לי, שספרת לו. זה היה כל כך מקסים. 
אני מתגעגעת למישהו שיש איתו משיכה הזויה ושהוא נהנה ברמות שלי מעוד ועוד.
אני רוצה (רק טיפונת פחות ממה שהיה בנינו כי זה עצר לשנינו את החיים) כזה שנפגשים ולא מפסיקים להזדיין 24 שעות פרט לקצת אוכל וממש טיפונת שינה ועוד סקס ועוד סקס ובסוף שנינו מסופקים. זה אחרי שכבר היינו מסופקים. היינו מסופקים כל כך הרבה פעמים אבל אז הלכתי להתקלח לפני שנסעתי הביתה. ושוב - כי נו, מה אני רוצה? עמדתי 20 שניות עם מגבת באותו החדר איתך.. אתה שולח ידיים, אני מנסה ל 10 שניות נוספות למנוע סיבוב נוסף כי אני חייבת לזוז ואני משתתפת איתך שוב במחול הזה. עפה איתך. לא יכולה להגיד שדי כי זה כל כך טוב. כל כך טוב. עוד איזה שעתיים עוברות ועכשיו אני חייבת לזוז. כבר לחוצה ומאחרת ויש לי כל כך הרבה על הראש. אני בפאניקה. אני מאחרת איתך לכל מקום. למקומות שבחיים לא אחרתי. אתה מבטל דברים כשאנחנו נפגשים. לא בריא. הייתי צריכה להיות כבר בבית.
ואתה מלווה אותי למטה. אתה אף פעם לא נותן לי ללכת לבד כי אתה חושב שזה מסוכן מדי באיזור שלך. ואנחנו מתנשקים לעוד רגע. נשיקה תמימה אבל אני תמיד נמסה כשאנחנו מתנשקים ואז מישהי עוברת ומסננת "אין לכם בית?" ואתה מושך אותי אלייך ישר ואומר תתעלמי ומנשק אותי שוב כדי לרכך את השוק. וככה אתה כל פעם מעלים אותי בשניות לריק קסום. כל פעם מחדש.
ולי בכלל בא רק להוריד לך את המכנסיים, ליד האוטו, באמצע הרחוב ולמצוץ לך שוב. בקושי מצליחה להחזיק את עצמי. אחרי ה 24 שעות האלו בא לי שוב. וכמו שלא אהבתי יותר מדי להתנשק, אף פעם לא היה לי צורך פנימי עז למצוץ אבל מה שאתה אוהב זה מה שאני אוהבת ושנינו נהנים להמיס ולפנק מכל הלב. אני לא עושה איתך בשבילך. אני עושה כי כייף לי לעשות לך נעים. ואתה משקיע שעות. יש לך איזה קטע שם של להוכיח שאתה הכי טוב ואתה טוב. אתה יותר מטוב. אתה גורם לי לזלוג לרצפה מהמיטה, לטפס פיזית על הקיר ואתה לא משחרר אותי לרגע. ממשיך לגעת. וכל טריק חדש שאתה מגלה בי אתה לוקח את זה לארסנל שלך. מפרפר אותי לחוסר נשימה, לאסטמה. אומר לי כמה שאני סקסית באיך שהפה שלי נפתח כשאני לא מצליחה לנשום. אני מנסה לסחוב מדי פעם אויר לריאות כי אני נחנקת. לא מצליחה לנשום. הריגוש הזה כל כך חזק שהנשימה פיזית נעצרת והגוף שלי רועד ומפרפר שעות. אני לא מצליחה אפילו לומר לך לתת לי לנשום. האויר לא נכנס והמילים לא יוצאות אני רק מפרפרת ולא נושמת. ואם לרגע היתה הפסקה, לפעמים ברחתי מהישג הידיים שלך, רק כדי להתאפס ולא הרשתי לך להתקרב ואתה מבסוט, מאושר כמו ילד עם צעצוע. איך אתה מבסוט לראות אותך מגיעה לכאלו שיאים.
ונהניתי לתפוס לך את הזרועות. הן בדיוק בגודל שמדליק אותי ואז היד שלי תופסת לך את החזה תוך כדי זיון וזה מושלם. אני רק נמסה ואתה פורט עלי. תן לי עוד, אל תפסיק ותן לי לנשום ואני לא עומדת בזה ועוד, אני רוצה עוד. ואני לא אני, אני ייצור שמונע מדחפים והורמונים וחרמנות ותחושות. המוח ריק ואני בלי שליטה.
והשיער שלך, כל כך רך. אני רק רוצה להעביר בו יד. כמה שאתה מושך אותי. אלוהים כמה שאתה מושך אותי. ואתה לא מושלם. בכלל לא מושלם אבל אני רוצה אותך עוד ועוד.
הרוך שהכנסת לכל התשוקה והחייתיות והפראות. הרגיש איתך כל כך בטוח ונתת לי כאלו מרחבים שהייתי אני וקיבלת את כל מה שיכול לצאת ממני ונדהמת. הכל טוב. הכל טוב. אפילו בזה המסת אותי, ריככת אותי. ואז אתה פורס יד, בין לבין, שאני אבוא לשים עלייך את הראש, לנוח לרגע, לנשום, אולי לעצום עיניים. תמיד שאני ארגע תוך כדי שאני מתפנקת עלייך. 
אתה תמיד ג'נטלמן בקטנות ואתה תמיד מקסים ואתה ג'נטלמן כל כך מצחיק ונעים שזה לא הרגיש מאולץ או במאמץ. אפילו באיך שאתה פותח דלת זה כייף. 
ויש עוד כל כך הרבה. איך מפרקים תחושות וחוויות וסיטואציות ומילים למילים, לרק מילים?
והמוסיקה, שכל כך חשובה לשנינו, המוסיקה היתה שם תמיד מושלמת ברקע. מניעה עוד יותר. מזיזה או מלטפת, נותנת מקצבים בתוך שעות של תשוקה.
וכל אלו עולים לי אחת לכמה זמן. זה מעגל של אותן מחשבות. בדיוק אותן מחשבות תמיד, ממוחזרות שעדיין מרגשות. בתקופה האחרונה זה צף יותר והיום הגוף כואב לי מרצון להתקשר.
אתה לא בריא לי וזו קריעה.  

רגע לפני שהעיניים נעצמות אני מוצאת את עצמי מתרפקת בין זכרונות עבר למציאות העתיד לבוא.

יש את הלילות האלו שהזכרונות המתוקים צפים לכולנו ונותר רק להינות מהתחושות
ואני נמצאת במקום כל כך בטוח בחיים העתידיים לבוא. מעולם לא היו בי וודאויות כאלו ברורות שלא רק שיהיה טוב, יהיה נפלא ואם לא יהיה נפלא, לעשות חיתוך באהבה ולייצר בפשטות נפלא חדש.

אני ביישנית בהתחלות ואני לא לגמרי אני בהתחלות ולוקח לי זמן לסמוך וכשנותנים לי מרחב באהבה, ברגישות קשובה, אני פורצת בשלווה בעוצמות שמפתיעות גם אותי עד היום
והעבר קסום ומיוחד והשנה האחרונה מלאה בצבעים, ברגעי קסם בהם הפרטנר שהיה לי באותו מקטע, הרגיש אותי, נתן לי דרור, התענג איתי על מה שייצרנו באותו רגע יחד.
ואני כל כך אוהבת לעוף. אני אוהבת לעוף במחשבות ולעוף בדמיון ולעוף דרך הגוף.
והזכרונות מציפים ואני דולקת אחרי עוד. דולה אותם כל כך בקלות. הם כל כך ברורים ומוחשיים ונוכחים עדיין.
אני לא רוצה לחזור. העבר מאחורי ואני רק מחכה לעתיד, בטוחה שהוא יהיה קסום ומרגש אף יותר ועדיין.

כל כך הרבה להתרפק 

אני נפתחת לאט, בוחרת מי שמרגיש לי נכון עוד יותר לאט ואז כמו הכל מתפרץ ומשתבח למחוזות שמיימיים עוד ועוד עם הזמן.

לפעמים אפילו כאן, בבלוג הכמעט אנונימי הזה, אני מוצאת שלחשוף עד הסוף לא נכון לי
ואז יש בי הצורך לנקז חלק מהעוצמות האלו.
לפעמים אני מופתעת עדיין מעוצמות הרגישות שלי.
עם האדם הנכון נגיעה יכולה להמיס אותי, מטיסה אותי ליקום לא נודע
ואני נותנת, תמיד נותנת לעצמי לטוס על אוטומט ולהינות מהתחושה והריח והמגע
נהנית מעירבובי הצבעים, עור בעור
והכל כל כך רגיש והכל כל כך חזק
בא לי לנחות לרגע שוב במציאות של מה שנותר כזכרון
כמה סיפוק והנאה ופורקן אפשר ליצור בחיבורים האלו שיש לנו

ואני מוכנה, מוכנה למעוף דרור מחודש, בטוחה שהוא יהיה מדוייק יותר ועוצמתי לא פחות

אני זקוקה למנוחה. להפסקה. לאיסוף עצמי.
בין עייפה למותשת.
בעיקר חושקת בלהניח על בן זוג את הראש. להגיע לשלווה ורוגע. את זה בא לי לעשות רק כדי לייצר אנרגיה חדשה.
אני רוצה לאסוף את עצמי ולפרוץ מחדש אל החיים במלואם. לפרוץ לבד יהיה נפלא ועם מישהו נשמע נעים יותר.
מבפנים אני רוצה לחגוג במסיבות, לחזור לעבודה שאני כל כך אוהבת, לראות אנשים ולעשות דברים ואז אני חוזרת לעייפות ומתחילה לאט לאט לעכל את כל השנה האחרונה. קולטת כמה היא היתה מדהימה, כמה למדתי וחוויתי וראיתי והרגשתי והתנסתי ועוד מיליון תאורים אבל קולטת גם כמה אני מותשת.
אולי אירופה. תמיד עושה טוב לראות חברים ולקבל ים של אהבה ועל הדרך - נו, אירופה (:

אני בארץ זמן מה ועוד לפני שהגעתי החלטתי שאני רוצה למצוא את הפרטנר שלי כשאני חוזרת.

זה שרוצה זוגיות על כל הכלול בה ולא רק חלקים. זה שיהיה מאושר לקום לצידי בבוקר וזה שאני ארצה לחיות לצידו.

אני פותחת אופציות באותה מהירות בה אני מחליטה מי לא מתאים לי. אני כל כך יודעת מה הקווים הכללים והסגנון שאני רוצה או לא רוצה. יודעת יותר מה אני לא רוצה ולגבי הרוצה - כיוון כללי שירגיש נכון ואני מנסה. הייתי עם מספיק אנשים שונים חיצונית ופנימית בחיי. לומדים. או לפחות חלקנו לומדים (:

אז אני גם כאן למרות שהרוב המוחץ לא מתאים לי. כרגע עוד סבלנית בערך לכמות היובש או הטמטום שאני נתקלת באתר. מתחילה להיות פחות ופחות סבלנית לטיפשים שדוחפים את הרצון שלהם לפני מה שציינתי שמתאים לי או לא מתאים לי

ואז יש את האתר ההכרויות ההוא ופתאום אנשים ממגזרים שונים פונים - יהודים שנולדו בארץ או עלו לארץ, אנשים שחיים בחו"ל, מוסלמים, נוצרים וגם אנשי שוקולד.
השוקולד האחרון שפנה אלי הוא מסוג השוקולדים שמרטיטים משהו בתוכי. אין לי ספק שאופציית הבחירה בהכרות עם מישהו שמגיע מהרקע שלו תקשה על החיים בכיוונים שונים אבל אם הוא אדם טוב, ישר, הרבה לב שיהיה שם, אינטיליגנטי, נסיון חיים, חוש הומור שדומה לשלי והרבה קסם ואהבה אני מוכנה גם לקשיים שיבואו עם זה.
מי יודע? כרגע זה רק דמיון על אופציות רחוקות

אבל אין כמו פנטזיות התחלה או טרם
נחמד ונעים להתרגש.

אני אוהבת את השלב הקסום הזה

אין לי מספיק ממך ואני מרגישה כל כך צעירה ורק בתחילת הדרך ויש לי עוד כל כך הרבה לעשות ולראות ולהרגיש ולגדול וללמוד 
ואז אני מרגישה שאוטוטו זה נגמר
החיים נעים לי באוטוסטרדה כל כך מהירה. לפעמים אני עוצרת כדי לנוח כי זה יותר מדי. לפעמים אני נעצרת כי אני מותשת ואז יש עוד פרוייקטים ועוד חברים ועוד מסיבות ועוד שיחות ומחשבות ויש מוסיקה ולרקוד וללמוד ולהקשיב וגם לשתף ולצחוק ולהצחיק ויש אהבה ומשיכה וריגושים של התחלה ויש נעים של התפתחות וצמיחה יחד ויש כל כך הרבה מקומות לראות וחברים לבקר ואומנות וטבע וספרים וסרטים והצגות ואופרה ומחול ומשפחה ועבודה שאני כל כך אוהבת ויש את כל מי שעוד לא הכרתי וישפיע על חיי ויש מוזרויות ועוד כל כך הרבה דברים חדשים לחוות 
ויש עוד כל כך הרבה מכל כך הרבה
ואני לא היחידה שמרגישה ככה

אני חושקת בעוד זמן חיים

ואני כל כך שמחה שגיליתי את זה בגיל שאני יכולה לייצר את החיים שאני רוצה ולהפוך כל יום יותר ויותר למי שאני אוהבת ומעריכה

רואה סרט לא משהו. רומנטי. נדוש ועוד מיני תיאורים על אי שביעות רצוני יכולים להיכנס הנה.
פתאום מתנגן בפס הקול שיר בשפה שלך. 
כבר הרבה זמן שכל כך הרבה שפות מקיפות אותי. לרוב אני נהנית מהן. שפע תרבויות, אנשים, שפות, חשיבה, חיים דומים ושונים.
החיים שלי ושלך היו מאד שונים. כששיתפת אותי הייתי מופתעת. אולי שוקולד גדל בסגנון בו אתה גדלת. לא פשוט, בעיקר כשרוצים להתפתח והחיים מקשים ועוצרים.
בכל אופן, אני והסרט והפס קול
ובשניות אני נוחתת אל מחשבות עלייך.
מזמן לא שמעתי את האלבום שהכרת לי ועכשיו כל כך בא לי.
40:42 דקות מושלמות של קסם
ואותו לילה. אני בטיסה מהירה אל העבר. נוחתת שם איתך. זכרונות מציפים. איזה עונג. 40 הדקות האלו חזרו כל כך הרבה פעמים באותו הלילה ברצף. כל פעם נהניתי עוד ועוד
ואתה
עם הגוף הזה שלך והשפתיים והחיוך הבוהק, הצחור המושלם שלך. אתה לא מרבה לחייך. אתה כל כך יפה יותר כשאתה מחייך.

לא הייתי רוצה להיות איתך שוב במציאות

ובחלומות שלי, אני מפנטזת עלייך בעתיד, חולמת בהקיץ על העבר. טובעת בין מה שהיה למה שלא יקרה עוד
בא לי לגעת בך. בעיקר בא לי לגעת בך. להעביר אצבעות, לחי, להעביר עור בעור. לתת לשפתיים שלי לחוש אותך
קצוות עצבים מגורים בעדינות שמתהפכת למשהו קדמוני וכל כך סקסי. אתה נוטף סקס אפיל בעיניים שלי. כמה שאתה לא יודע. כמה שאתה לא מודע. אבל אני היא זו שמתבוננת. אני מתבוננת ונמסה. רוטטת מהדברים הקטנים שאתה עושה.
והשפה שלך. כל כך נעימה לי. שרה אמרה שיש לך מבטא של שם. לא כמו המקור המוחלט. אני מבינה קצת את מה שהיא אומרת. אתה מחוספס. 
האלבום הזה, בשפה שלך, הוא מושלם. הוא נעים. הוא מלטף ומניע אותך באחד.
זו מוסיקה אחרת. כל כך קסומה ויפה.

אני מחכה לשלב הבא בחיי בו האהבה שלי ושל מי שיהיה בחיי תתמזג עם מוסיקה ושפות מדוברות יותר ומדוברות פחות
אני מצפה להכיר אותך, אני מצפה לשתף אותך
זה מרגיש שתיכף אני שם. מסיימת פה ומצטרפת אלייך למסע משותף

אם יכולתי להזמין במטה קסמים, הייתי מזמינה לי איש שוקולד לחלוק איתו את חיי

הראשון שיצאתי איתו פה היה כל כך סקסי, כל כך מושלם. חשבתי שהוא 12 שנים צעיר יותר מגילו והייתי בטוחה שאני מפנטזת על מעשים במישהו צעיר, צעיר הרבה יותר ממה שהייתי מעדיפה אבל הוא היה כל כך מושלם שהייתי חייבת לראות מה קורה שם. אנחנו בני אותו הגיל.
בעבר הייתי עם אנשים שריירתי עליהם תוך כדי שאני יוצאת איתם, שהמשיכה אליהם הוציאה אותי מדעתי אבל הוא

אני לא חושבת שהוא מודע לדברים הקטנים שהוא עושה שאני עדיין, כמה חודשים אחרי, ממשיכה להינות משחזור הסיטואציה בראש שלי.
אני לא אוהבת אנשים שריריים. לרוב לא עושה לי את זה אבו נפחא ואיתו - הוא מרגיש כל כך עצום ועם זה הוא לא מרגיש מנופח. אבל הוא ענקי, כל פיסה בו מרגישה שזה לא נגמר.
לישון איתו היה כל כך נעים. להניח יד על החזה שלו שממשיך לקילומטרים, חלק, רך ושרירי ביחד
לחבק אותו בלילה כשהיד שלו מעל היד שלי אומר שאני לא אוכל להזיז את היד שלי כי הוא כל כך כבד מרוב שרירים
והרגליים שלו, כל שריר. אוףףףף כמה שהוא מושלם לי. כשהסתכלנו על הופעה של לאונרד כהן במחשב שלי, הופעה שאני אוהבת. אני קצת מסטולה, הוא כמובן שלא. אומר לי שאני מסתירה עם הרגליים. כעבור רגע, הוא פשוט מניח את הרגל שלו על הרגליים שלי וזהו, אני לא מצליחה לזוז מרוב שהוא גדול אבל הוא תמיד גורם לי להרגיש בטוח ונעים עם כל הגבריות הטבעית שפורצת ממנו בלי הפסקה, הוא מרגיש בטוח.
אפילו איך שהוא שם קונדום זה סקסי. אף פעם לא ראיתי מישהו ששם קונדום כמוהו. בפעם הראשונה שניסיתי לשים את הקונדום הוא נתן לי לנסות בכייף אבל אמר שהוא בספק אם אני אצליח. הוא צדק ואז ראיתי איך הוא שם. מדליק. אני אוהבת דברים חדשים (:
והחיוך שלו, שיניים צחורות מסודרות אחת אחרי השנייה, בוהקות. חיוך ענקי שעטוף בשפתי ענקי, סקסיות ורכות שאני רוצה רק לטבוע בהן
ועיני שקד כמו שאני אוהבת. אני רוצה להתנשק איתו ולחבק אותו ולישון איתו ואני רוצה להמשיך לגעת בדבר המדהים הזה בלי הפסקה ואני רוצה לשכב איתו ואני רוצה להזדיין איתו ואני רוצה עוד ועוד
עדיין

מתחשק לי להתמשמש איתו. למרות הכל.