ואני רוצה את זה גם

יש לי ניסוי מיני חדש בראש

לא זכור לי שראיתי, שמעתי או חשבתי על זה לפני כן.
מסתקרנת לחוות איך זה ירגיש

מנותקת ועדיין מנתקת מעצמי את שני הפרטנרים המיניים המדהימים שהיו לי. אלו שיהיו חלק קטן ממני גם בעתיד גם אם לא במציאות.
עם אחד הייתי און ואוף עשור. סקס משובח כל פעם מחדש. כל פעם. עם השני התהוללנו בכל שנייה שהיינו יחד למשך כמה חודשים.
זה של העשור לא רלוונטי. גם זה של הכמה חודשים לא רלוונטי אבל אני מאמינה שאם יהיה לי משבר, יש סיכוי שאתקשר. 
מחמאות וסקס משובח יגיעו רגע או שניים אחר כך.
אבל
אני לא רוצה לחזור לאותם מעגלים של העבר ואני ממש משתדלת למצוא ואז לבנות קשר שיהיה בריא. שירגיש שזה הולך קדימה.
סטוצים זה לא הקטע שלי. לא מגרה אותי. נעים לי יותר כשאני מרגישה קרובה למישהו ובחמש דקות, אני לא מרגישה קירבה..
בכלל, אני אוהבת שמחזרים אחרי אבל לא כי צריך אלא כי זה נעים וזה בא באופן טבעי מתוך הפרטנר שלי. מנגד, זיוף עושה לי דחייה.  
אני רוצה כזה שיחזר אחרי מההתחלה ושככל שהקשר יעמיק ויתרומם במקביל, הוא יחזר אחרי ויפגין אהבה גם בעתיד, בדיוק כמו שאני אפרגן באהבה ובפלירטוט. אין גבול לדמיון שלי.
יותר מדליק אותי לדעת בוודאות שנעים לשנינו, שיש חיבור ושם להיות אני ולפגוש את מי שמולי.
לוקח זמן למצוא מישהו שיתאים לי ואני לו. 
אני סבלנית לתהליך ובמקביל
אני כל כך מלאת תשוקה לאחרונה ובשנה וחצי האחרונות אני מרגישה שרף הרגישות שלי עלה לשיאים חדשים וזה לא שישבתי בתחתית לפני כן.. ברמה מסויימת אני אפילו קצת לחוצה מרף הרגישות הזה. אני מרגישה שמ - פו באוזן מהאדם המתאים ואני חצי מפרפרת
אני מרגישה שהמיניות שלי התעצמה. אני מרגישה סקסית. בא לי לחגוג את עצמי עם פרטנר.
אני מסתקרנת לדעת איך זה יבוא לביטוי בתוך קשר, כשמן הסתם הסקס הולך ומשתבח ככל שמגלים יותר ונחשפים יותר ואוהבים יותר.
אז חוץ מזה שאני מרגישה שאני מבזבזת אנרגיות תשוקה מטורפות. שאני מבוזבזת. אני הופכת לחסרת סבלנות לאחרונה ויש לי תחושה שאני ממש הקלישאה של המורה בתיכון שהיא עצבנית ואומרים עליה שהיא לא קיבלה.
לקבל זה קל, אני רוצה את כל החבילה ומקווה שעד שאני אכיר אותו, אני לא אתפוצץ עליו איפשהו בהתחלה עם כל התשוקות הלא ממומשות שלי.

שמישהו כבר יפיל אותי ויציל אותי מהתשוקות והדמיון שלי שלא יודעים מנוח :/

מה בעצם כן אומר בכלל?
ואם אחליט שלא, כמה זמן אעמוד בזה?

כבר שלושה ימים מנסה לדמיין נקודות בעתיד ודולה זכרונות מהעבר 
שכבר לא נוגעים בי. הם כמו בתוך בועה. אני רואה את הדמיון אבל לא מצליחה לחוות אותו וגם לא להתרגש ממנו. אותו זכרון ששחזרתי כל כך הרבה פעמים וכל פעם הוא היה מתוק וחי כמו בעבר.
נדמה לי שיש לי יותר סיבות להחליט שלא. מפתיע אותי לראות עד כמה אני מתחברת לזה, בלי מאמץ או מניפולציות עצמיות.
במקביל, אני מסתקרנת לראות מה יקרה, מרגישה שלהתפנק יכניס אנרגיה חיובית יותר לחיים.
תוהה 

אחרי לילה בלי שינה ובכי בלתי נשלט במשרדי ממשלה בשל בירוקרטיה מזעזעת שלא נגמרת, התפרקתי.
חשבתי שאני מסיימת עם זה אבל אתמול גיליתי שזה סיוט יותר גדול ממה שחשבתי וזה פשוט לא נגמר.
התפרקתי ורציתי מקום רך ואוהב.
עם כל כמה שהוא פגע בי, כל פעם אבל כל פעם שנפגשנו הייתי מלכה עד לשנייה שנפרדנו.
כשנפרדנו זה משהו אחר אבל בכל רגע נתון כשנמצאים יחד אני תמיד במקום מיוחד איתו.
הייתי לפחות.
ואז החלטתי שאני רוצה בן זוג ולא אשלייה גם אם זו האשלייה הכי מושלמת בעולם. ברגעי משבר, אני כמו רבים אחרים, חוזרת למקומות של נחמה רגעית וייתכן שבשביל הנחמה הזו אני אשלם אחכ יותר. אבל אחכ זה אחכ ועכשיו אני מפורקת. 
אז שלחתי לו הודעה וכמובן שישר קיבלתי "סקסית!!!" בחזרה.
הרגשתי מזעזע, הכי לא מושכת בעולם וזה לא היה רלוונטי. רציתי לפגוש אותו ולא לדבר אם אפשר. להניח עליו את הראש ולישון שעתיים. בלי לעשות כלום. רק להירגע. איזו עייפות! עייפות פיזית ומנטלית שהמוח כבר לא מתפקד ואז שולחים הודעה..
הוא שאל אם אני כבר בארץ ושיחק אותה מופתע שכן. זה היה בסדר אלמלא הוא היה אומר לי היום שהוא עקב אחרי הפייס שלי לאורך כל הזמן שגרתי בחו"ל. אז אם עקבת - אתה כבר יודע שאני פה (;
אני תמיד חושבת שהוא זה שכתב מספר ספרי להיט - איך לפלרטט, איך להיות ה- צ'רמר הכי מדהים שהיא תפגוש ויש כמובן את איך לגרום לה להיות הכי מיוחדת בעולם. בעולם של הספרים האלו, לכתוב "וואלה את בארץ?" זה חלק מהתפקיד והרזומה. גם אם אתה כבר יודע את התשובה.

היום הוא שלח הודעה על הבוקר. קצת התכתבנו והוא שולח "תתקשרי". אין לי את המספר שלך. כותב אותו. שאני אתקשר. פחות בא לי על משחק המי מתקשר למי ואני משחררת ומתקשרת. חושבת במקביל על הנה עוד משחק מיותר שהוא לא מודע בכלל שהוא עושה. תתקשר. מה הבעיה להתקשר? למה אתה צריך לכתוב לי פעמיים שאני אתקשר? שיהיה. שחררתי. אדיוטי אפילו להתעסק בזה. אני מתקשרת.
הקול שלו עדיין רך ונעים כמו שזכרתי.
הוא לא מפסיק להחמיא. כמו שהיה אז, גם עכשיו. הוא כמו לא מצליח להפסיק. 
אני מוצאת את עצמי מופגזת במחמאות שאני הודפת ברמה מסויימת. דיברנו על זה מספיק פעמים. הוא יכול להישאר בזיון ובשנייה שנפרדים להכיר מישהי אחרת ואני לא פועלת ככה. לא עובד לי. בטח אם יש כזה חיבור מטורף. היום אמרתי לו שגם אם אני לא אתאהב בו שוב, כשיש סקס כל כך טוב וחיבור כל כך חזק, לא יהיה לי צורך לסקס עם מישהו אחר ואם אין את זה, איפה הדרייב להכיר מישהו? 
הוא יעזוב את הארץ עוד אני מניחה שנה. זה יהיה עוצר חיים עד שהוא יעזוב ואולי גם אחרי.
אירופה קרובה מדי בשביל לא לעשות חופשות סקס ובילוי.
אני לא מצליחה להבין איך הוא עובד. אנחנו שונים. כשאני מתחברת אני מתחברת. הוא לא ככה בכלל ולענייננו, הוא לא ככה איתי.

אז שיחה שלמה הוא לא מצליח להפסיק לומר שהוא עוד מעט בן 40 ושאף אחת לא מתקרבת אלי. שהוא היה עם המון נשים השנה (You don't say!) ושאין עוד אחת כמוני.
אחלה. הוא אמר לי את זה גם כשהיינו לא היינו יחד. אני הזיון הכי טוב שהיה לו בחיים. אני מבינה. אני באמת מבינה. החיבור בנינו הזוי לשנינו. אני רוצה יותר מסקס שמוציא אותי מדעתי. 
עכשיו, כשאני עדיין יותר מרוחקת אני עדיין רוצה את הכל. 
הוא לא מפסיק להגיד שאני הכי מיוחדת בעולם ושאין עוד אחת כמוני. הוא מפתיע אותי כשהוא אומר שהוא דיבר עלי כל שבוע. בכלל אני מופתעת מהרמה של התשוקה שלו אלי יחד עם זה שהוא לא רוצה משהו שמחזיק מים. יש שם דיסוננס כל כך גדול.
הוא מפלרטט בלי בושה. אף פעם הוא לא היה ביישן לא בפלירטוטים ולא במיטה.

אני לא חושבת על זה ממקום פגוע כמו שהיה בעבר אבל אני באמת מתה להבין מה לא יושב שם בשבילו שזה לא יכול להיות מעבר. איך יכול להיות שאתה מדבר בלי הרף על כמות הנשים שהיית איתן (ולהיות עם נשים זה בעיקר מה שהוא אוהב לעשות בזמנו הפנוי) והגיל שלך ושוב הכמות של כמה שהיית איתן ושאין עוד אחת כמוני. שלא היתה ולא תיהיה שפשוט אין.
אם ככה מרגישים, מה הפן הכל כך בלתי נסבל בגינו לא היית מנסה לייצר זוגיות. אבל בשלב הזה זו שאלת סקרנות וחקר אדם יותר מאשר רצון לקבל תשובה כדי לתת פתרון. אני מאמינה שהבעיה היא שלו והוא לא מעוניין לסדר אותה. אולי הוא יהיה זאב בודד שמזיין את כל מה שזז עד גיל 50 ומשהו. בסוף זה עובר לכמעט כולם. בכל מקרה,, זה שלו.

אני מקווה שלא יהיו לי משברים ולו כדי לא למצוא את עצמי במעגל ההרסני הזה של זיונים ומגע שמפיל את שנינו, שגורם לשנינו להיות עוד יותר תאבי בשרים. אנחנו בלי גבול ביחד. מישהי/מישהו מתחיל והשני ממשיך וזה לא מפסיק. זה כל כך טוב. אי אפשר להפסיק.
לא פשוט להדוף את זה. 

אבל הכי הכי אני מקווה להכיר מישהו אחר. את זה שאוכל לרקוד איתו, לדבר איתו, לעשות איתו אהבה שעות בלי לשבוע. זה שירצה אותי כמו שאני ארצה אותו 

זה שאם לא טוב במילא לא אכנס לזה ואם כן טוב - לא בא לי להפסיק ונדיר שלא מרגש לי מאד כשאני עושה סקס
ואז
אז אני יכולה להתקע עם מישהו בחלום בהקיץ, כמו ענן שמסמא עיניים, חלום שלעיתים כל כך טוב שאין לי את הצורך והחייתיות להכיר מישהו אחר.
עדיין נותנת צ'אנס לבחור הנעים עם ההמון במשותף אבל קלטתי שזה לא רק שאני תוהה אם אני אמשך אליו, זה גם זה שהוא לא ממש מפלרטט. אני מאד גבולית. אם מפלרטטים איתי מהר מדי, לרוב זה עושה לי טארן אוף ואני חותכת. אם לא מפלרטטים כמעט בכלל, איך יווצר מתח?
שמתי מאד בצד איש שוקולד אחד וישראלי אחד ששניהם ישמחו מאד אבל הישראלי בפירוש לא מחפש קשר והשוקולד - עוד לא הגעתי למצב של בירור אבל תחושת בטן עצבנית אומרת שסקס יהיה (אם ארצה) אבל כנראה לא יהיה יותר מזה.
בכל מקרה שניהם היו שמחים ובכל מקרה אני מעדיפה גם ככה מישהו שמוכר לי ומכיר אותי
חוצמזה יש את זה שעשר שנים עשה לי נעים אבל החלטתי שדי עם זה. יהיה מצויין איתו כמו תמיד אבל אני לא רוצה את זה יותר
ויש את האחרון שיצאתי איתו בארץ לפני שעזבתי. אלא אם משהו דרמטי בחייו קרה, אין סיכוי שהוא יגיד לי לא.
אבל כל כך לא בא לי להתקע בלופ הזה
אז אני נמנעת
בסוף אני אתפוצץ. זה לא לגיל שלי כל ההתאפקויות האלו

אני לא יודעת מי הגיע לכאן קודם - הביצה או התרנגולת
אבל אני נזכרת שוב ושוב שהאנרגיה שלי מזיזה את עולמי ועולמות קרובים לאנרגיה חיובית או שלילית.

בסופש האחרון סוף סוף נרגעתי. אני עדיין הפוכה לגמרי בשעות היום - לילה אבל כרגע לא מחוייבת לשום דבר ויכולה להרשות לעצמי. כשאחזור לעבוד, הדברים יסתדרו מתוך עצמם במילא.

אז אני יותר רגועה ונראה שדברים מסתדרים באופן טבעי. בעוד שבועיים מסיבה שאני זוממת עליה עם ידיד שלי, לרקוד עם מוסיקה טובה!! 
סוף סוף מישהו שלא קוטף תירוץ ללמה אי אפשר לצאת, להינות, לרקוד, לחיות יותר
אולי גם בסופש הזה נצא אם יסתדר לו. 
נשארו לי ענייני בירוקרטיה ומשימות שפחות בא לי עליהן אבל אשמח לסיים איתן ועכשיו אפילו על הבית אני כבר יותר מפוקסת.
עוד וי מחכה שאשים אותו על אזור הזוגיות בחיי ואני מסודרת

אוהבת את עצמי ממש כשאני ככה (:

הייתי בחיי עם אנשים שלא ממש נמשכתי אליהם ועם אנשים שריירתי עליהם תוך כדי שהייתי איתם כל פעם מחדש.
איכשהו אני נותנת לאנשים שהמראה שלהם מושך אותי, יותר פריבילגיות. בעבר, גם כשלא הגיע להם הם זכו ליותר טווח טעויות (מינוח יפה לדעתי על דברים לא נעימים או דוחים שאנשים עושים בתוך קשר).
אני לא רוצה מישהו מסובך או מתוסבך. אני לא רוצה מישהו שלא סגור על עצמו. אני רוצה מישהו שרוצה זוגיות, מישהו שמנטלית ורגשית יהיה לי טוב איתו ומעניין. חשוב לי לא פחות, מישהו שתיהיה בנינו התאמה מינית.
כבר כמה ימים שמישהו מחזר אחרי באתר הכרויות ונילי. יש לנו המון משותף. הוא נעים ונחמד ואפילו עושה רושם שפוי (מכיוון ואני לא מאמינה בשפיות מוחלטת, תחושת שפיות (עד שהסטיות, העיוותים של החיים וכו יצופו) עושה לי המון טוב)
מנגד - הוא פחות מושך אותי ואני מוצאת את עצמי מתלבטת קלות.
מבואסת מעצמי שאני עדיין (בקושי אך עדיין) נותנת לעצמי ליפול עם אנשים שמושכים אותי למרות שאני יודעת שהם דפוקים ולמרות שאני יודעת את זה אני לא מצליחה להפסיק לרצות להתפנק איתם במיטה או איפה שזה לא יהיה.
ואז יש מישהו שנשמע כמו הכיוון של מה שאני מחפשת וזה עדיין לא טוב. אני אתן לזה צ'אנס בוודאות אבל מבאס לראות איך אני פועלת 
הייתי רוצה להימשך לכולם חיצונית ואז לבחור את מי שמתאים לי פנימית
או מנגד, לזכות בכל החבילה 

הבית שלי ברובו עדיין ארוז. אני עם פרוייקטים לשנתיים הקרובות ומחוייבויות של עבודה בישראל אבל אני יכולה איכשהו לפרוק עול ולעבור.
עוד לא החלטתי אם לחיות פה - בית גדול, חיים נוחים או לעבור לעיר גדולה בארץ ולשלם את המחיר הכלכלי בהתאם ולצמצם את עצמי בגודל הבית
או בכלל לעבור למדינה אחרת, חדשה.
מדינה אחרת זה משהו שאני לא הפסקתי לחשוב עליו כשחייתי בחו"ל ויותר ויותר חושבת עליו מאז שחזרתי לארץ. 
אם אני אלך על זה, אני רוצה לברר באיזו עיר בטוח לחיות, יש מלא מקומות לצאת אליהם ויש תרבות ואטרקציות יחד עם טבע ורצוי ים אבל לא חובה בכלל. ים זה באמת באמת לא משמעותי. אני מנסה להיזכר איך קראו למקום שחשבתי לעבור אליו לפני שנים ולא מצליחה.
אם זה מקום שמלא באנשי שוקולד או שיש בו אנשי שוקולד - עדיף.
ואז חשוב לא פחות - אוכל לעבוד שם במקצוע שלי מה שלא אמור להיות בעייתי אבל צריך לראות מהם חוקי אותה מדינה.
עייפות פיזית ונפשית יחד עם הצפה של מחשבות קיומיות
לפחות היום יש לי הרבה יותר כלים לדעת איך לבחור עיר ומדינה מה נכון לי ומה לא למרות שעד שלא חיים במקום (אפילו טיול זה לא אותו הדבר) אי אפשר לדעת
אני לא מחפשת הרפתקאה חדשה. היו לי כל כך הרבה. אם אני עוברת, אני אשמח להקים את חיי איפה שזה לא יהיה

כתבתי פוסט לפני שעה בערך
אני מלאת מחשבות בזמן האחרון ולכתוב תמיד עשה לי טוב.
אז אני מקבלת הודעה שהוא הבין שאני אישה שמנה (מתי כתבתי את זה בדיוק?? כתבתי שאף פעם לא הייתי רזה. אני במשקל תקין לחלוטין, בריא ונפלא, פשוט לא יושבת על מונח הכוסית האונרקטית והקימורים שלי ישארו איתי כשאעלה במשקל ואני בטוח שאעלה וכשארד במשקל ואני בטוח שארד) בקיצור הוא הבין שאני שמנה ושלא אכפת לו להכיר ולחיות עם אישה שמנה.
אז תודה שלא אכפת. זה מרטיט אותי מבפנים "לא אכפת לי", זה מגרה לי את החושים, מרטיב לי את הנקבים

רק אל תרעיף עלי יותר מחמאות מזה כי אני מרגישה שאנחנו בשיא ואני לא יודעת איך נעבור את הרף הגבוה הזה ולאן נצמח!
כוונות טובות, דרך פחות מוצלחת להעביר אותן. אני בן אדם של מילים, מילים כאלו זה טארן אוף אוטומטי.
כמו לכתוב לי בתגובה (באמת הרגשתי שזה מכל הלב) שטוב שאני מקבלת את עצמי.
אז התגובה היא לא העניין. זה איך אנחנו מפרשים מילים (כולל אני, כל הזמן) 

כתבתי שאני אוהבת את עצמי ממש. באמת שאוהבת. נעים לי רוב הזמן עם עצמי. לפעמים לא נעים לי עם היקום אבל זה כבר משהו אחר.
בעבר קיבלתי את עצמי. היום אני בין מבסוטה למאד אוהבת. לכתוב לי שטוב שאני מקבלת את עצמי זה מרגיש כאילו מישהו מלטף לילד הלא מקובל של השכבה את הראש ואומר לו שהוא מוצלח כמו שהוא.
את זה אף פעם לא הייתי צריכה וזה חטא לכל מה שכתבתי על כמה אני נהנית מעצמי היום. 
זה מרגיש כאילו מישהו בוחר בכח לראות אותי כציפור שבורת כנף שצריך לעודד אותה במקום להבין את מה שאני כותבת.
זה כמו הפרופיל הכל כך מצומצם שלי בו כתבתי שלא מתאים לי שולטים - מה זה לא מתאים? זה דוחה לי את הנשמה, טארן אוף זה מיני הגדרה לאיך שאני חווה שולטים
מירב הפונים אלי הם שולטים. בשביל מה?
איזה חוסר כבוד למי שמולכם

כתבתי שלי לא מתאים. לא שאלתי מה אתם מחפשים כי זה לא מעניין אותי. לא מעניין שאתם לא באמת שולטים, שהפרופיל ישן, שהתחברתם אלי, שאתם גם מחפשים זוגיות (אחלה. מפרגנת. רק תפנו למי שתעשה לכם טוב ומי שתרצה אתכם) ויש עוד כל כך הרבה הסברים ללמה אני צריכה להכיר אותם ולא באמת יודעת מה נכון לי - הרי הם שולטים והם יודעים יותר טוב ממני שאני צריכה להכיר אותם (;
בכלל, אני קוראת כאן הרבה פרופילים ואחת לזמן מה (יותר מדי אחת לזמן מה) נתקלת בפרופיל בו אני קוראת את החזרה על אותן המילים בצורות שונות, פעמים רבות דגשים שהיו בתאריכים שונים בהן בעיקר מנשים (אבל גם גברים,, בעיקר שוב כלפי גברים, מס 2 זה מול עלובות שלא מאמינות / רוצות / מסוגלות לקיים את עצמן ורוצות להתעלק על מישהו) מבקשות שכך וכך לא יפנו אליהן ואז הן שוב מדגישות ואז שוב.
כי אנשים פה לא מקשיבים ולא מכבדים רצונות ומילים מפורשות של אחרים.
אני יודעת בדיוק איפה אני נמצאת. אני מכירה את הכלוב בסביבות ה 15 שנה. אז בהחלט מכירה. לא הקטע שלי יותר, אבל צריכה מישהו שהוא לא במשבצת המיין סטרים אז זו עוד אופצייה להכיר מכאן. אבל כשאני כותבת שאני לא בקטע - מה חושב אותו אחד שמת לדברים ספציפיים מעולם הבדסמ? למה לפנות אלי? אני הרי לא רוצה מישהו כמוהו אז המינימום הוא לכבד את הרצון שלי ואם לא את שלי - לאהוב את החשקים והצרכים שלו קצת יותר ולא להתעלק על מישהי רק בגלל ששנינו באתר.
צר לי על העילגות חבל לי על חוסר ההבנות ולאחרונה (הגיע מהר מדי, אתם מציפים וחונקים ומתווכחים בטיפשות על מה שמיותר להתווכח עליו) לאחרונה אני פותחת את הפה שלי ושמה מראות אגרסיביות לגברים שציינתי מראש שהם לא מתאימים שפונים בלי הפסקה.
אני עוד לא שם אבל אני צריכה או להירגע מפתיחת הפה הגדול שלי או להתעלם (מה שאני מתחילה לעשות כבר יותר) או פשוט לצאת מהאתר.
יאללה, בחורצ'יק, תגיע עם שכל חריף, עם תובנות, הבנת הנקרא (מלאה) מתקשר וורבלי, לב עצום ורצון לזוגיות - תזיז תתחת לפני שהטמטום שלא נגמר פה ישבור את רוחי ואני אעלם

2 תקופות התבגרות היו בחיי. 

הראשונה - בזמן שכולם התבגרו אני עשיתי את אותו הדבר רק ביותר קשה מהרבה סיבות, חלקן בחירה שלי, חלקן כי לא מצאתי אופציה אחרת וחלקן כי החיים - החיים..
ועכשיו אני בסוף תקופת ההתבגרות השנייה והנפלאה שלי. מרגישה שאני מלאה בכלים מדהימים וחדשים או ישנים ומשופרים לחיים.
אני רואה את זה כל הזמן באיך שאני מגיבה וגם איך שלא. באיך שאני חושבת ובעוד המון דברים.
אני עדיין מתאפסת בארץ ולא פשוט לי. כבר כאן כמה זמן ומרגישה שהמוכר לא מוכר עד הסוף. לפעמים קצת מערבב ולפעמים קצת מבלבל אבל סך הכל בסדר כי אני לוקחת את הזמן וזה נפלא כי עוד שנייה אני במירוץ בחזרה.
אני עכשיו משקיעה בי. באיך שאני רוצה לחיות ועם מי. איך יראה הקשר שאני רוצה ועל איזה יסודות הוא יבנה.
אני מגיעה לבחירות שלי ממקומות שונים, חדשים וזה כל כך מרגש ומשמח לראות מי אני היום.
אף פעם לא הייתי רזה. לפעמים הייתי בגירוד של השמנות מלמטה ולפעמים פשוט מלאה.
פעם אם היה נדמה לי (בעיקר כאן כי אנחנו לא רואים תמונה) שמישהו בקטע של רזות אני הייתי חותכת כי לא רציתי לשמוע שלא נמשכים אלי.
היום, אני מוצאת את עצמי כבר כמה פעמים חותכת לא מתוך פחד אלא מתוך כל כך הרבה אהבה עצמית. אני באמת מחבבת עד עצמי המון כבר הרבה זמן. לא מושלמת!, רחוקה מזה ויש לי עוד כל כך הרבה ללמוד ולגדול ולהתפתח. יש לי חיים שלמים לשפר את עצמי אבל אני תמיד עובדת על הדרך שלי ומרוצה לראות את ההתקדמות לאורך השנים.
עכשיו אני אוהבת את עצמי מספיק בשביל לסרב למישהו כי אני רוצה שהוא יעוף עלי, כי לי זה חשוב שיהיה לו רעב בלתי פוסק אלי ולא כי אני מפחדת לשמוע סירוב או דחייה.
לא מתאים היום זה ממש לא נורא וגם אם יתאים ואז לא יתאים, זה יכאב ויהיה עצוב אבל גם לא נורא.
למדתי כל כך הרבה על העושר של החיים, יש כל כך הרבה לעשות ולראות וגם כל כך נעים לא לעשות כלום ולבהות בטלויזיה. 
למדתי לייצר את האושר שלי בעצמי ומי שבא למסיבה, זה מי שאני מזמינה
נעים. נעים ממש להיות אני החדשה