ואני רוצה את זה גם

מה בעצם כן אומר בכלל?
ואם אחליט שלא, כמה זמן אעמוד בזה?

כבר שלושה ימים מנסה לדמיין נקודות בעתיד ודולה זכרונות מהעבר 
שכבר לא נוגעים בי. הם כמו בתוך בועה. אני רואה את הדמיון אבל לא מצליחה לחוות אותו וגם לא להתרגש ממנו. אותו זכרון ששחזרתי כל כך הרבה פעמים וכל פעם הוא היה מתוק וחי כמו בעבר.
נדמה לי שיש לי יותר סיבות להחליט שלא. מפתיע אותי לראות עד כמה אני מתחברת לזה, בלי מאמץ או מניפולציות עצמיות.
במקביל, אני מסתקרנת לראות מה יקרה, מרגישה שלהתפנק יכניס אנרגיה חיובית יותר לחיים.
תוהה