אחרי לילה בלי שינה ובכי בלתי נשלט במשרדי ממשלה בשל בירוקרטיה מזעזעת שלא נגמרת, התפרקתי.
חשבתי שאני מסיימת עם זה אבל אתמול גיליתי שזה סיוט יותר גדול ממה שחשבתי וזה פשוט לא נגמר.
התפרקתי ורציתי מקום רך ואוהב.
עם כל כמה שהוא פגע בי, כל פעם אבל כל פעם שנפגשנו הייתי מלכה עד לשנייה שנפרדנו.
כשנפרדנו זה משהו אחר אבל בכל רגע נתון כשנמצאים יחד אני תמיד במקום מיוחד איתו.
הייתי לפחות.
ואז החלטתי שאני רוצה בן זוג ולא אשלייה גם אם זו האשלייה הכי מושלמת בעולם. ברגעי משבר, אני כמו רבים אחרים, חוזרת למקומות של נחמה רגעית וייתכן שבשביל הנחמה הזו אני אשלם אחכ יותר. אבל אחכ זה אחכ ועכשיו אני מפורקת.
אז שלחתי לו הודעה וכמובן שישר קיבלתי "סקסית!!!" בחזרה.
הרגשתי מזעזע, הכי לא מושכת בעולם וזה לא היה רלוונטי. רציתי לפגוש אותו ולא לדבר אם אפשר. להניח עליו את הראש ולישון שעתיים. בלי לעשות כלום. רק להירגע. איזו עייפות! עייפות פיזית ומנטלית שהמוח כבר לא מתפקד ואז שולחים הודעה..
הוא שאל אם אני כבר בארץ ושיחק אותה מופתע שכן. זה היה בסדר אלמלא הוא היה אומר לי היום שהוא עקב אחרי הפייס שלי לאורך כל הזמן שגרתי בחו"ל. אז אם עקבת - אתה כבר יודע שאני פה (;
אני תמיד חושבת שהוא זה שכתב מספר ספרי להיט - איך לפלרטט, איך להיות ה- צ'רמר הכי מדהים שהיא תפגוש ויש כמובן את איך לגרום לה להיות הכי מיוחדת בעולם. בעולם של הספרים האלו, לכתוב "וואלה את בארץ?" זה חלק מהתפקיד והרזומה. גם אם אתה כבר יודע את התשובה.
היום הוא שלח הודעה על הבוקר. קצת התכתבנו והוא שולח "תתקשרי". אין לי את המספר שלך. כותב אותו. שאני אתקשר. פחות בא לי על משחק המי מתקשר למי ואני משחררת ומתקשרת. חושבת במקביל על הנה עוד משחק מיותר שהוא לא מודע בכלל שהוא עושה. תתקשר. מה הבעיה להתקשר? למה אתה צריך לכתוב לי פעמיים שאני אתקשר? שיהיה. שחררתי. אדיוטי אפילו להתעסק בזה. אני מתקשרת.
הקול שלו עדיין רך ונעים כמו שזכרתי.
הוא לא מפסיק להחמיא. כמו שהיה אז, גם עכשיו. הוא כמו לא מצליח להפסיק.
אני מוצאת את עצמי מופגזת במחמאות שאני הודפת ברמה מסויימת. דיברנו על זה מספיק פעמים. הוא יכול להישאר בזיון ובשנייה שנפרדים להכיר מישהי אחרת ואני לא פועלת ככה. לא עובד לי. בטח אם יש כזה חיבור מטורף. היום אמרתי לו שגם אם אני לא אתאהב בו שוב, כשיש סקס כל כך טוב וחיבור כל כך חזק, לא יהיה לי צורך לסקס עם מישהו אחר ואם אין את זה, איפה הדרייב להכיר מישהו?
הוא יעזוב את הארץ עוד אני מניחה שנה. זה יהיה עוצר חיים עד שהוא יעזוב ואולי גם אחרי.
אירופה קרובה מדי בשביל לא לעשות חופשות סקס ובילוי.
אני לא מצליחה להבין איך הוא עובד. אנחנו שונים. כשאני מתחברת אני מתחברת. הוא לא ככה בכלל ולענייננו, הוא לא ככה איתי.
אז שיחה שלמה הוא לא מצליח להפסיק לומר שהוא עוד מעט בן 40 ושאף אחת לא מתקרבת אלי. שהוא היה עם המון נשים השנה (You don't say!) ושאין עוד אחת כמוני.
אחלה. הוא אמר לי את זה גם כשהיינו לא היינו יחד. אני הזיון הכי טוב שהיה לו בחיים. אני מבינה. אני באמת מבינה. החיבור בנינו הזוי לשנינו. אני רוצה יותר מסקס שמוציא אותי מדעתי.
עכשיו, כשאני עדיין יותר מרוחקת אני עדיין רוצה את הכל.
הוא לא מפסיק להגיד שאני הכי מיוחדת בעולם ושאין עוד אחת כמוני. הוא מפתיע אותי כשהוא אומר שהוא דיבר עלי כל שבוע. בכלל אני מופתעת מהרמה של התשוקה שלו אלי יחד עם זה שהוא לא רוצה משהו שמחזיק מים. יש שם דיסוננס כל כך גדול.
הוא מפלרטט בלי בושה. אף פעם הוא לא היה ביישן לא בפלירטוטים ולא במיטה.
אני לא חושבת על זה ממקום פגוע כמו שהיה בעבר אבל אני באמת מתה להבין מה לא יושב שם בשבילו שזה לא יכול להיות מעבר. איך יכול להיות שאתה מדבר בלי הרף על כמות הנשים שהיית איתן (ולהיות עם נשים זה בעיקר מה שהוא אוהב לעשות בזמנו הפנוי) והגיל שלך ושוב הכמות של כמה שהיית איתן ושאין עוד אחת כמוני. שלא היתה ולא תיהיה שפשוט אין.
אם ככה מרגישים, מה הפן הכל כך בלתי נסבל בגינו לא היית מנסה לייצר זוגיות. אבל בשלב הזה זו שאלת סקרנות וחקר אדם יותר מאשר רצון לקבל תשובה כדי לתת פתרון. אני מאמינה שהבעיה היא שלו והוא לא מעוניין לסדר אותה. אולי הוא יהיה זאב בודד שמזיין את כל מה שזז עד גיל 50 ומשהו. בסוף זה עובר לכמעט כולם. בכל מקרה,, זה שלו.
אני מקווה שלא יהיו לי משברים ולו כדי לא למצוא את עצמי במעגל ההרסני הזה של זיונים ומגע שמפיל את שנינו, שגורם לשנינו להיות עוד יותר תאבי בשרים. אנחנו בלי גבול ביחד. מישהי/מישהו מתחיל והשני ממשיך וזה לא מפסיק. זה כל כך טוב. אי אפשר להפסיק.
לא פשוט להדוף את זה.
אבל הכי הכי אני מקווה להכיר מישהו אחר. את זה שאוכל לרקוד איתו, לדבר איתו, לעשות איתו אהבה שעות בלי לשבוע. זה שירצה אותי כמו שאני ארצה אותו
