החופש הזה היה מענג והייתי זקוקה לזמן הזה.
עכשיו אני מקווה שאני אצליח לשמר חיים ולא אטבע בעבודה.
פתאום זה מרגיש שיש קפיצה קיצונית (שידעתי שתבוא) בעבודה מכיוונים שונים.
אפילו הפרוייקטים הענקיים שיזמתי לעצמי השנה והם מכובדים ברמה ארצית, כרגע עדיין פחות מפתים אותי. אני מותשת מפרוייקטים ומארגון דברים ובירוקרטיה ולפרוייקט הזה אצטרך ללמוד דברים חדשים והוא חייב להיות ברמה סופר גבוהה אז אני צריכה להתחיל כדי לייצר חשק.
אם אני אהיה מאורגנת ואעבוד במקום למרוח את הזמן, אני אצליח לעשות הכל. בלי צל של ספק.
נראה לי שלשם אני צריכה לתת חלק לא מבוטל מהאנרגיה שלי, לעשות את השיפורים האישיותיים שאני צריכה כדי להתקדם בקצב הנדרש ולעבוד בשלוות נפש גדולה יותר לאורך כל התהליך. ללמוד לנהל את הזמן שלי נכון יותר.
אני חושבת שאפילו לעשות עוד שידרוג, עוד שיפור, עוד שינוי בעצמי מתיש אותי מנטלית אחרי כל מה שעשיתי ושיפרתי ועברתי, בעיקר בשנה האחרונה. מנגד, אני לא מוצאת דרך אחרת, בטח לא בריאה יותר ובטח לא יעילה יותר לטווח הארוך והקצר.
ייעול זמן - היעד הגדול הבא
עדיין רוצה להיות דגרנית כשאגדל, אם לא היום או מחר
