היום כבר לא בכיתי ואין לי צורך לבכות.
הקלה ריגשית סוף סוף.
בשיחה עם הזיון שלא נגמר, סיימנו את הקשר. אני מוצאת את עצמי משחררת יותר ויותר מהר דברים שפעם היה לוקח לי הרבה זמן להניח להם.
עכשיו דיברתי עם חברה מחו"ל והיא כל כך לא הטיפוס המרכל אבל בגלל שאני כבר לא גרה שם ואנחנו כאלו חברות טובות, צריך לפרוק לאנשהו..
אני מכירה את הנפשות הפועלות...
היא בדיוק עוברת לבית המלון בו כולם גרים. היא לא גרה שם עד עכשיו.
אז היא מעבירה את הדברים ומסתבר ששניים מהחברים שלנו מזדיינים.
בית מלון. שומעים הכל. אבל הכל. בהתחלה חשבתי שהיא מדברת על בחור אחד עם בחורה אקראית אבל אלו שני חברים שאנחנו מכירות.
היא היתה בשוק ואמרה שהקטע הנוראי זה שהיא טיפוס סופר ויזאולי וישר מדמיינת מה קורה שם.
חזרתי לצחוק וחוזרת לאט לאט לעצמי.
אני מקווה שהלילה אני אהיה בלי חרדות ושאתחיל להיות באקטיביות כי החיים הפוכים והמציאות, הזמן נע קדימה ולא מחכה לי שאתאפס בקצב שלי...