אני עובדת על ההתפתחות שלי המון שנים. אני אוהבת את מי שניהייתי ואת איך שאני מתעצבת בעקבות הדרך שאני ממשיכה לעשות.
עכשיו בימים האלו של התפרקות חסרת שליטה כל כך קשה לי.
אתמול לא בכיתי ולא היה לי צורך אבל חזרתי מההורים (היה ממש נחמד) שוב עם פחד. אולי זו אפילו חצי חרדה כי במשך איזה שעה וחצי היתה לי בחילה כמו שלא היתה לי שנים. לא נרדמתי כל הלילה. שיחות בצאט. שיחות מעניינות.
בסוף החלטתי שהנה, אני מותשת, אני אנסה את מזלי. אחרי שכל מחשבה אפשרית בערך הציפה אותי, הדריכות שלי לרחשים, האגו שלי, כולם מנעו את ההקלה המיוחלת של עצימת עיניים וניתוב המחשבות לעולם הדמיון הבלתי נשלט. אין מנוחה. יש הקלות קטנות.
בין 4:26 ל 6 שלושים ומשהו ניהלתי שתי שיחות בצאט וכתבתי עוד פוסט ארוך פה. הכתיבה עכשיו זו התרפיה העיקרית שלי. אני מקלידה עיוור ומהר וכותבת אסוציאטיבית. אחכ לא זוכרת מה שכתבתי אבל שנייה לפני פרסום קוראת פעם אחת לפחות לראות שאין טעויות הקלדה (מציק לי בעיניים), מתקנת סימני פיסוק ומסתכלת שבליל המחשבות שלי נשמע הגיוני.
בסביבות 6 וחצי כשכבר הייתי באמצע הקריאה (ואפילו נהניתי לקרוא את עצמי) המחשב כבה בפתאומיות ואיתו כל המלל שהשקעתי, פרקתי, מחשבות שרציתי לשמור. מחשבות שעיצבתי דרך מילים מדוייקות.
היום התעוררתי אחרי שעות שינה מצומצמות לעצב תהומי.
אני מרגישה בתהליך אבלות או תהליך כלשהו. העצב מציף אותי ואוכל בבשר. יש לי גוש שתקוע בגרון, החזה כבד. אולי זה גם הסיגריות. ביומיים האחרונים עישנתי קופסא ביום. אני לא רגילה לעשן כאלו כמויות. שינה מחורבנת יחד עם חוסר תיאבון גם לא מוסיפים לנפש שלי. אני בטוחה שהגוף התשוש מנמיך את הנפש וזו בשלה מתקילה את הגוף.
אני כל כך עצובה ששוב בא לי רק ליבב. מאגר הדמעות התמלא ואלו נשפכות מעצמן. קמתי עם תחושת בדידות. למרות שקיבלתי כל כך הרבה הצעות מקסימות מחברים ומהמשפחה שלי מעזרה טכנית ועד תבואי לישון אצלנו או אצלנו או אצלנו וזה נעים ועוזר ואוהב ועוטף, אני מוצאת את עצמי מתכנסת בעצמי. מתכנסת ולא מצליחה לתפקד יחד עם לחץ של משימות שלא התקדמו ושעון שרץ במרחבי הזמן.
זה אומנם לא מה שחשוב אבל מוסיף עוד שמן למדורת הרגשות הלא יציבים והמציפים שלי.
האגו שלי נפגע. אגו זה לא אלמנט בחיי. אני מוצאת את זה תמיד אידיוטי וכרגע, נקודתית באופן נדיר, האגו שלי פגוע.
הוא מלך של מילים, לפעמים תוך כדי זה מבלבל אותי, אז לפעמים אני לוקחת על עצמי יותר אחריות ממה שצריך. אני בספק אם הוא לוקח על עצמו אחריות ועד כמה.אולי הוא גם מלך של מניפולציות. אני לא יודעת. מיותר ועדיין לקח לי חצי יום ולילה להבין שהקושי שלי איתו (בין היתר) קשור להתהפכויות הקיצוניות, המפתיעות שלו. אלו שבאות בנחרצות קיר וככל שאני יותר מפרפרת מההפתעה, הקיצון והשוק, ככה הוא מתבצר יותר ומתאכזר יותר.
אני והוא זה רע. רע ממש. זה שהוא לא מתכוון להיות אכזרי ומדבר סוג של נעים לא עושה את דבריו לנעימים יותר. זה רק עוטף אותם בצלופן ורוד שנקרע מתוכן קשה.
כמו שהוא אמר, הכל בסדר איתך, הכל בסדר איתי, אכפת לי ממך, אני מאד אוהב אותך (לא כל כך מבינה איך אפשר לאהוב מישהי אם הנוכחות שלה לא באה לך טוב באופן כל כך קיצוני אבל שיהיה. הוא חושב ועושה המון דברים שאני לא מבינה) ואת הסקס הכי טוב שהיה לי בחיים. הכי טוב. שוב מזכיר שהוא תמיד משווה אלי ושוב אומר שכל שבוע הוא מדבר עלי עם החבר הכי טוב שלו ובמקביל מוסיף את מה שגם אני יודעת, אנחנו לא מצליחים לתקשר. אנחנו נוראיים ביחד. סקס מדהים אבל נוראיים ביחד. שאני והוא זו התקשורת הכי מזעזעת שהיתה לו אי פעם. אני מתחברת לרוב מה שהוא אומר. אולי לא לנחרצות ולקיצוניות. בטח שלא לפליפ-פלופ שהוא עושה.
האגו שלי נפגע כשאני חושבת על המקומות שחשפתי מולו בימים האחרונים.
מיותר.
לפני שנה ומשהו התלבטתי אם הוא הסקס הכי טוב שהיה לי אי פעם או שהוא בשלישייה הראשונה. היה גם את השוקולד האחרון שלא היה נכנס לפנתאון אבל כמה דברים שהוא עשה, הכי הכי הכי קטנים, של כמה רגעים, שלרוב, כשאני חושבת עליהם, יש לי כיווץ קטן מהתרגשות, מכניס אותו למקום של מזכרת נקודתית.
בכל אופן לפני שנה היה מדהים. גם אז היה צריך לשפר עניין בסיסי אחד אבל הייתי מסנוורת פנטזיות, כמיהות, אשליות וגם וואלה - היה פאקינג טוב!
תמיד עם הטוב היה משהו קטן יותר או גדול יותר שעשה רע. תמיד. ואז הקסם שלו וכל המסביב.
בכל אופן, גם הפעם היה משהו דוחה תוך כדי שהוציא ממני שדים ושבר פנימי והסקס מהסיבוב השני כבר היה מעולה אבל הרגיש טכני ואני הייתי עם ראש מלא במחשבות על נק השבר בחיי הפרטים. אני עדיין אוהבת להעביר יד על הבטן שלו או לחי, נהנית לגעת, נמסה מהרוך שלו והחום. הוא מצליח להשיג כל כך הרבה זיונים רק בגלל שהוא אף פעם לא בלחץ. לא יהיה עם זו?, תיהיה עוד דקה אחרת. לי החוסר לחץ עושה פתיחות. הוא גם מוכר. אני מעדיפה להזדיין עם אנשים שכבר הייתי איתם מאשר עם אנשים זרים. ההעדפה הזו מביאה אותי המון פעמים למקומות לא טובים. למה שלא עבד יש להניח. ואיתו, הוא תמיד משקיע בטירוף בי. אני אוהבת לעשות סקס עם כאלו אנשים. כייף לי שאני מכירה את כל הטריקים שלו שיושבים בדיוק על מה שאני אוהבת, כמו שהוא מרגיש ואמר לי, איתי הוא לא סתם נותן עבודה, הוא פשוט נהנה.
אז יש קצת תערובת מחשבות. על הטוב, הטוב מאד ועל הרע, המזעזע והאכזרי.
יש לי עוד אלף מחשבות שבא לי להוציא אבל לשם שינוי אני מרגישה שאני יכולה להניע את עצמי לפעולה. אני אעשן עוד סיגריה ומקווה אחכ אפילו רק לשטוף כלים