זו שהיתה כל כך חסרה לי ממלאה יותר ויותר חללים.
אני מאושרת ובאמת שלווה רוב הזמן לאחרונה.
החיים נעימים לי. אני מלאה במחשבות נעימות. מוקפת חברים, מפגשים עם אנשים שונים כל הזמן. מפגשים טובים. לאחרונה אני יוזמת מעט, מוזמנת הרבה. יש את החברים שאני מתגעגעת אליהם יותר ופשוט לא יוצא לי. בשאר הזמן אני כל כך נהנית עם עצמי, בעולם הקטן שלי.
קצת עובדת, הרבה נחה, קצת מקדמת דברים.
עדיין בתחושה טובה שבעוד מצמוץ וחצי אני אכיר את האדם הנכון עבורי ושאני אהיה נפלאה עבורו
שוב מלאת סבלנות ואמונה ובמקביל מסיטה הצידה מהר את מי שלא נכון לי.
מפוקסת.
בזמן האחרון התבוננות בקשרים שחברות שלי בנו, הרתיע אותי. אני כל כך לא רוצה לתקוע את עצמי בתוך קשר הרסני / מאמלל / לא בריא / תומך גם אם יש שם המון דברים.
גם אני נתקעתי במקומות כאלו שנים.
אתמול יצא לי לשוחח עם מישהי. פתאום קלטתי שיש גם המון קשרים סהכ טובים ובריאים ותומכים ומשמחים סביבי
לגמרי מרגישה את הורוד של החיים, אולי זה המשקפיים אבל נראה לי שזו בעיקר האני החדשה
