השבוע הזה התחיל עמוס ועם כל יום שעובר אני מרגישה יותר ויותר מותשת.
זו לא עייפות. זו מותשות של הגוף מה שגורר עייפות ולאות של הנפש.
אני לא מתרגשת כי בעוד יומיים הכל יחזור למקומו ואני יודעת שסהכ התשישות מגיעה מעייפות אז הכל בפרופורציות
העייפות מגיעה מתוך תעסוקה וסה"כ דברים טובים. עומס חיובי
ובכל זאת, אני מותשת. המחשב תקוע ברמות קשות וחוץ מזה שזה מעיק, זה מבזבז לי זמן שאין לי.
מילא.
אז חזרתי הביתה מיום עבודה עמוס לעייפה ואם באופן כללי טוב לי לבד וטוב לי גם בזוגיות, שני המצבים טובים,
הלילה ניסיתי להירדם והמוח כל כך מוצף שחצי התעוררתי וקלטתי שלהירדם כנראה לא יעבוד בפשטות עם כל כך הרבה מחשבות
ואז
כל מה שהתחשק לי זה זיון שפנפנים עם בן זוג. כזה שכבר כל כך מכירים את הדינמיקה, יודעים איך להפעיל האחד את השנייה.
להגיע הביתה, לספר לך על היום העמוס שלי ועל כל מי שמעכבים לי את העבודה, מייצרים אצלי עומסים פי כמה וכמה יותר גדולים וכמובן לא לוקחים אחריות
מבחינתי, בעייפות כזו, רק תגיד לי כמה שאני צודקת, שזה לא בסדר, שלפעמים אנשים לא בסדר. נסכם בזה שיזדיינו (וגם אנחנו)
אין צורך לטחון על זה. אין לי סבלנות אפילו לטחון על זה עם עצמי למרות שיש לי צורך לפרוק.
בוא נדבר על זה ממוקד ואני אשחרר לגמרי.
אולי קצת לבהות בטלויזיה, תוכנית בה לא נדרש לחשוב. רק קצת לבהות ולמיטה
ואז זיון שפנפנים. מדוייק. להגיע לאורגזמה שווה, לומר תודה, לתת לך כמה בוסות על כמה שהיה כייף ונעים ובעיקר משחרר
להסתובב וללכת לישון כמו מלכה
מחר יום חדש שיהיה עמוס אבל עם שמחה חדשה שאייצר בלב
ואוטוטו כבר סוף השבוע
וגם על סוף שבוע קרב צריך לברך. אז מברכת.