אין לי מושג מה העניין אבל בשני הלילות האחרונות היו לי חלומות בהם מתחילה זוגיות עם משיכה חזקה, תחושה של מגנט הדדי.
החלום של שלשום היה כל כך נעים בתחושה וגם מוזר שאני זוכרת שהתעוררתי בשלב כלשהו והחזרתי את עצמי לישון להמשך החלום.
החלומות האלו תמיד עושים חשק להמשיך לנמנם ולהימרח עוד במיטה, לספוח את התחושה הזו עוד או פשוט למתוח אותה
אני מעדיפה את הדבר האמיתי ועכשיו כשסוף סוף הגיע הסופש וישנתי מספיק והתאפסתי, אני מרגישה שוב שאני רוצה להכיר מישהו ושיש לי את המקום לזה.
ואז המחשבות קצת רצות ויש מקום לבחינה עצמית
אני רואה איך אני בעיקר אומרת לא לאנשים ומתבוננת איך חלק מהחברות שלי מצליחות להתחבר הרבה יותר בקלות, מכירות ומכירות (מכירות ומגלות מהר מאד שזה לא ולפעמים גם מגלות לתקופה שזה עובד)
אבל שנייה אחר כך אני רואה את הפשרות שהן עושות ולא הייתי רוצה לעשות
אני רואה את שריטות העומק שהן לוקחות יחד עם הגבר שהן הכניסו לחיים שלהן ואני רק מרגישה את כל האזעקות שלי פועלות ומזכירות לי שאני לא רוצה יותר להיות בקשרים פסיכיים ולא להכניס פסיכיים / אנשים שלא רואים את האחר / לא נעימים לחיים שלי
להבדיל מאדם מעניין, מעמיק, שופע בתוכן
אני חושבת שאני עושה סינונים נכונים עפ"י מה שאני מחפשת ומה שאני יודעת שלא נכון לי או שלא עבד עד כה
ועדיין יש לי ספק קטן מדי פעם אם להגמיש את הגבולות או לא
כשאני כן מגמישה אותם אני נופלת כל פעם מחדש וכשאני לא אני לא נותנת הזדמנות, בין היתר לעצמי
מילכוד 22 מסנוור לי את העיניים
בנתיים המחשב שלי קרס
קפצתי לבית של ההורים שלי (שכרגע לא כאן) ואני כל כך נהנית מהקצת מחשב שזז בקצב נורמלי, קפה ורדיוהד עושים לי נעים באוזניים ומשם בלב ואז לגוף שזורם עם ליטוף הצלילים והקול של תום יורק. הקצב והסגנון שלהם מרגיש כל כך ייחודי. הם מהלהקות שככל שאני מתחפרת ומכירה יותר, אני רוצה עוד. לפעמים אפשר גם ישר לוריד ואם אפשר, אני רוצה להכיר עוד כאלו, שמייצרים את אותו סגנון
את הנייד השארתי בבית שלי והתודעה שלי חופשייה ושקטה לנעים שלי
אלו מקטעים שעושים לי אושר ושלווה ושקט בחיים
וכמו הרבה פוסטים שלי
יש לי תחושה שאני הולכת לכיוונים רבים ומקנחת בכל זאת בעניין הזוגי
המחשבות על מה נכון יותר ונכון פחות לא מגיעות לפתרון
בנתיים בפעם הראשונה בחיי, יש לי סטודנט שממש מצא חן בעיני. מוזר אפילו למעט לחבב סטודנט בצורה כזו
ובעודי מזפזפת בין חלונות במחשב, מזפזפת בין מחשבות, נכנסתי לאתר ההכרויות הונילי והחלטתי לנסות שם אופציה שמעולם לא ניסיתי. אז סימנתי אופציה לאנשים שמחבבים זקנים (אני אוהבת זקנים ושפים כל עוד הזקן לא מסוטט - דוחה אותי ולא פחות דוחה אותי זה זקן צרפתי שלצערי הוא עדיין פופולרי במידות לא מבוטלות. כשאני מסתכלת על הצרפתיים, אני לא מצליחה להימנע מהמחשבה של כוס על הפרצוף. למה לעזאזל מישהו חושב שהדברת שיער ערווה באמצע שום מקום מחמיאה לו?)
פתחתי פרופיל של מישהו שרציתי לכתוב לו כי הוא
שנון, כותב תוכן משעשע ורחב בפרופיל שלו, יש לו מה לומר, ציני, בועט, אינטילגנטי וגם - מחפש קשר. נראה סבבה וכבר עמדתי לכתוב לו כדי לגלות שזה בעצם קטע מתחכם של האתר - אופציה לראות פרופיל של אנשים אבל פרט לסימון כוכבית אי אפשר לתקשר איתם. מבאס.
טוב
אני אקנח במשהו שלא שייך לעולם הזוגי, שבירת חשיבה (:
קראתי על שתי תערוכות שנשמעות לי מרתקות ואני תוהה אם אצליח לדחוס אותן לחיי, בעיקר כשהן לא ממוקמות באזורים שאני מגיעה אליהם
האחת היא "הילדים רוצים קומוניזם" במוזיאון "מובי" בבת ים. תערוכה המציינת 99 שנה להולדת הקומוניזם.
מנסיוני בדברים הקשורים לקומוניזם, אני מאד נהנית וזה גורם לי לחשוב הרבה אח"כ. אומנות מוצלחת תמיד תשאיר אותי בתחושה כזו.
היתה לפני שנים את "תערוכת הקיבוצים" בת"א שהיתה מעולה. הסיור ברכבת התחתית בברלין שקשור למלחמה הקרה מעניין וגם מוזיאון השטזי במזרח ברלין לשעבר הפגיש אותי לעומק דאז בצורת חשיבה קיצונית (יותר ממה שהכרתי לפני כן באשר לקומוניזם) ומזעזעת של שלטון-טרור מחשבה והתנהגות
מאז הספקתי גם לחיות מעט במקום השולט ומגביל את האנשים שחיים בו. זה מטורף. גם לקובה אני רוצה לנסוע מתישהו ולראות על מה ידיד קובני שלי דיבר וחי בעברו
בכל אופן
תערוכה שנייה - 100 שנה להולדת הדאדא במוזיאון ינקו-דאדא בעין הוד. אני בטוחה שזה יהיה מרתק. לא נראה לי שיש צורך להרחיב..