כמו שזה עלה ככה זה ירד
אז נותרתי עם ראי ועוד ראי ועוד אחד שצפו ובעיקר אכזבה מזה שזה לא מצליח
אנחנו שונים מדי במהות
אדם יכול לומר כמה שהוא רוצה שהוא רוצה להיות איתי ושאין לו בעיה להשתנות, כי הוא באמת רוצה מכל הלב שזה יצליח ואני יכולה גם לרצות שזה יצליח וחצי להניח (בכל זאת חצי מחוברת למציאות) להגיון
נראה שיש בו כל כך הרבה תכונות מקסימות בהן לא נתקלתי שנים
תרבות אחרת, חינוך אחר מביאים פשטות וקסם שאין בנו או מאד נדיר בנו הישראלים (כמו אגו בצד) זה גם מביא המון אי הבנות על דברים שאין בתודעה שמישהו מתנהג בצורה אחרת כי מעולם לא נתקלת / שמעת / דמיינת שזה קיים וזה מביא גם קושי שהיה נדמה מנקודה מסויימת שלא נוכל לגשר עליו. עוד מאמץ, עוד כוונות טובות, עוד השתדלות, עוד לקיחת אוויר ועוד החדרת אמונה שעם סבלנות והרבה שיחות פתוחות על הפערים, בסוף יהיה בסדר.
חבר שלו שנשוי לישראלית אמר לו שהיום הם צוחקים על זה אבל שלקח להם שנה שנתיים של ריבים לגשר ולהבין את השוני.
אני מראש לא ידעתי אם אני באמת בעניין של שנה שנתיים של ריבים אבל הוא היה עם כל כך הרבה דברים טובים במקביל שלא רציתי לאבד את היהלום הלא מסותת הזה. כשאדם גם כל הזמן אומר כמה שזה כן יכול להצליח כי הוא רוצה ללמוד ממני וללמוד מה נעים לי ואיך מתנהלים פה, הלב מנסה, כי איך אפשר לוותר על זה?
בא לי להיות שם ואני לא. חשבתי שלהכיר מישהו יהיה כל כך קל וזה לא. לא עבורי לפחות.
מעלה בי עצב והתכנסות
בעיקר לא בא לי להמשיך להתקל במוזרים, בכאלו שלא סגורים על עצמם, בכאלו שאנחנו לא מתאימים מאיזושהי סיבה.
כמו כולם, לא בא לי על תהליך החיפוש. אני רוצה כבר להכיר אותו ולהיות אחרי המקטע הראשון בו אני בעיקר מתבלבלת ולחוצה. אחכ אני חושבת שאני מהממת (:
אבל צריך להגיע לאחר כך...
היום לא משהו אצלי בנפש. מחר יהיה טוב ומחרותיים יותר טוב.
גם זה חלק מהברור שבחיים.