|
|
|
תמיד תשאר האחד שאהבתי ובחרתי
בחרתי לא להשתפשף על קירות הנשמה שלך ולגרד את האין
כשהכרנו לפני שנתיים אמרת, הזהרת
אבל התאהבתי בשובבות בעיינים שלך, בהבטחה שמעולם לא ניתנה
באפשרות שהילד המקסים, היפה, החכם והחזק הזה יום אחד יהפוך לגבר
לגבר שלי
הדרך היתה קשה ונשארתי, הכלתי, קיבלתי, נשכתי, ספגתי
והלכתי
נתנתי כל מה שאני יודעת, אהבתי כמו שאני יודעת
אבל כל הרצון שבי לא מספיק להחזיק את האין שבך
שלום אהוב געגועי
אתה לא יכול להסתתר
כל דבר שתגיד, תעשה, תחשוב, תכתוב, תנשום
כבר ידעתי ואני מרגישה
אני נוכחת גם כשאתה נפקד
אפילו לפעמים כשנראה שהלכתי, אני פה ואני נשארת
בתוך הטוב והרע, היפה והאכזר אני רואה את כולך
ובחרתי
לא רוצה לחכות יותר
אין לי רצון להסביר
לא להראות
לא להרגיש
לא לשתף
לא רוצה להתפתל
או להסתובב בין הטיפות
לא לקבל
לא להכיל
תבין - לא מסוגלת יותר, כל החללים שבי מאוכלסים בכל מה שהשארת, בכלום שממלא אותי
מאסתי בסימנים של הידים שלך בגוף שלי
ובחריטות בלב
אבל האהבה שבי אליך משאירה אותי, עם כל האין הזה
כי אני יודעת את כל היש
אתה ישן בתנועה
תתעורר!
אני בקושי מספיקה בשבילי
ואני צריכה אותך
עוד בתקופה שלמדתי אמנות התעניינתי בזכרון
בעצם בתפיסה של חלל, זמן וחוויה
איך חוויה אחת, מכוננת אולי, נתפסת שונה אצל שני אנשים שהיו שותפים בזמן, במקום, בהוויה
עניין אותי מה גורם להבדל, איך כל דבר מתקרקע בצורה שונה בתודעה
איך נשמר לאורך זמן
ומה נשאר אחרי
ניסיתי להציג את ההבדל, להצביע עליו
לא לתת תשובות, יותר לשאול את השאלות
לרוב בשבילי
כי לי חשוב לחוש שהמקום שלי הוא רק שלי
שהזמן והחוויה ייחודיים לי
במקום 'שלנו'
אף על פי הידיעה - שהכל סוביאקטיבי ומותנה
רציתי שהזכרון שאנחנו יוצרים - יהיה נקי, טהור וצלול
שיחרט וישמר כך שנדע תמיד לאן לחזור
אבל אתה
לך אין לא את הצורך לחזור, לא לזכור
לא לבטוח ובעיקר לשכוח
איך בחרתי אהוב כל כך נפלא
* שמלמד אותי כל יום עוד קצת על זכרון ואכזבה?
אופס - סליחה - אהבה :)
הסימנים שאתה משאיר בי ועלי נוגעים בחלקים בתוליים בנשמה שלי
לפעמים נדמה לי שכשאתה מחבק אתה מדביק את כל החלקים חזרה למקום
ומתקן את כל הסדקים
ואז אני נזכרת שבמבוך החיים אתה רק זכרון
וגעגוע
איך בתוך החיים
בכוונות, ברצון, במוטיבציה, באכפתיות
איבדתי את הדרך
את המיקוד
איך אני כבר לא זוכרת מה באמת חשוב
חוץ ממך
יש לי אהוב נפקד
גם אם אני לא חושבת עליו, הוא תמיד שם
לפעמים אני אפילו לא מתגעגעת, כי הוא תמיד שם
הוא הנעלם הכי מוחשי בחיים שלי
איתו אני רכה, מתמכרת והכי טובה שאני
אני יכולה לטבוע בו
כל כך קל ונכון לי להיות שלו
(למה בעצם אני לא רוצה שהוא יגיד כן)
צוללת לתוך השתיקה
מנסה להבין אם זה מספיק
מספיק כדי להרגיש, לרצות, להתגעגע, לנסות
באמת
ורק לרגע אחד להתמסר לתחושה, לך
כשאתה לא נוגע ויודע שזה מה שאני צריכה
שילוב בין עדינות ועצמה
רכות וחוזקה
והדרך בה הרצונות שלך מתכתבים בצורה מושלמת עם הצרכים שלי
yearning
זה היה יום דוחה במיוחד, מתחילתו הוא עשה סימנים לא חיוביים
ביטול פגישה שחיכיתי לה - מבאס
פספוס דדליין חשוב
ויכוח שלא הוביל לשום דבר חיובי עם חברה
ובירוקרטיה מתישה
אז כדי לאזן את תחושת המיאוס
פרשתי את המשמעות של יום מעשים טובים בצורה קצת שונה ועשיתי בשביל עצמי שני מעשים
אחד בטוח טוב
השני - הזמן יגיד
* נתינה זה הדבר הכי חשוב בחיים האלה
