סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

וניליות, חגורה ומה שביניהם

תסלחו לי, אם לעיתים, זו פרובוקצייה
לפני שנה. 27 בספטמבר 2023 בשעה 19:10

המגלומניה שלי רעילה

היא לוקחת הכל ושורפת עד אפר

מוציאה את החיים מכל מה שנתפס בלהבותיה בדרך

ניזונה מכל מה שפועם, מדמם, אוהב

קוברת בעודם בחיים

מספרת לעצמה שככה הם נולדים מחדש

...

יום אחד אתה תקום

ותתעשת

ותבין שלא הייתי יותר מזיכרון כואב ומתוק 

יום אחד אתה תתעורר

והחיים יראו בהירים יותר

היום הזה יגיע אחרי שאעזוב

תחבק את הזיכרון של הכאב והאושר שהבאתי לחייך

וסוף סוף תוכל לנשום

להמשיך הלאה ולאהוב

אני אמשיך לפרוח אבא

לפזר אבק פיות וכוכבים להמונים

כי אני חולה

אתה יודע את זה עמוק

אני כל כך חולה שאף אחד לא מוכן לאשפז אותי

ואתה טוב אבא

כולכם אבות טובים

ואני לא ידעתי לקבל

...

אל תפחד

אני כאן

אני לא הולכת

אני תמיד אהיה

אבא השאיר אותי על האדמה הזאת עם מטרה

אולי זאת המטרה

להקל על כולם

לקלף מכולכם שכבות

שתיגעו עמוק בפצעים

שתדעו שלא מתים מהם

אנחנו היחידים שיכולים להרוג את עצמינו

בטיפשות

באגו

במסכות

האמת מחשלת

המגע מנחם

אבא השאיר אותי כאן כדי לגעת עוד באמת

...

כלים

כלים למימוש מגלומניה

אף פעם לא נמשכתי לשליטה נשית

והופ

היום אחרי הטיפול הזוגי חזרתי הביתה 

מצאתי את עצמי נודדת לקטגוריית השליטה הנשית

השימוש בגבר כחפץ ותו לא

בדיוק כמו שאני אוהבת שעושים לי

חפץ

שלי

לשליטה מלאה

ומימוש שלי

סיפוק

שלי

ואני גומרת בצעקות לחלל החדר

...

מפונקת

"אתה חושב שאני מפונקת?"

אני שואלת מתוך אמונה מלאה שלאחת כמוני לא מגיע להתלונן

"לא, את לא" ממהרים לענות

רק בעלי אומר לי "כן, אבל ככה אני אוהב אותך"

לכי תביני למי להאמין

רק לילדות מפונקות פריבילגיות יש זמן לשאול את עצמן שאלות

לספר לעצמן סיפורים

לחיות בסרט שהן מנהלות את הכל ואת כולם

סתמי את הפה והמוח כבר ופשוט תגידי תודה על מה שיש

אף פעם לא ידעתי לעצור

תמיד רציתי עוד

תמיד השגתי עוד

מתי זה מפסיק

שלא ייגמר לעולם? 

... 

פעם הגנתי על עצמי יותר

פחדתי עליי מאוד

גדלתי

אני יודעת מה אני שווה וכמה עוצמה יש בי

אני יכולה לשרוף במבט

נמנעתי תמיד לדבר על אבא

מה יעזור לי לדבר?

הוא הלך ולא יחזור

אבל השנה הכאב גדול מתמיד

העצב שורף

הצבעים שונים

הטעם אחר

אני לא מתאימה למסגרות אשפוז

כי מסתבר שזה "רק" יגון

חשבתי שסיימתי עם זה

והנה הוא מצא דלת אחורית להתגנב

ואני מתחילה לשחרר את השרירים ברקטום שלי

...

אני מצטערת שפגשתי בך היום,

מאושרת בשבילי אבל מצטערת בשבילך.

אז אוליי אני מצטערת שאתה פגשת אותי כי אני אשנא את עצמי כל כך על הכאב והקושי שאתה תעבור כשזה ייגמר

לא אכפת לי מהקושי והכאב שלי, אני מוכנה אליהם, וגם אם לא - אין ברירה

אבל אתה - לך לא מגיע לכאוב, לא מגיע להתגעגע למשהו ככה, לא מגיע לבזבז את עצמך על משהו חוץ מאהבה וביחד

הלב שלי ישרוף ויכאב וירצה להתפוצץ ואני לא רוצה שגם לך יהיה ככה

אני מתפללת שתוכל לנער אותי מהכתף שלך אבל אני יודעת בפנים שלא

אני מצטערת ממש שהגעתי לחיים שלך במצב המחורבן הזה

מגיע לך כל כך כל כך כל כך הרבה ואת הכל

ואני עם הסרטים והמורכבויות שלי , לא יכולה לתת לך את זה. תיסלח לי בבקשה,

גם אם זה נשמע לך דבילי, בבקשה תסלח לי על זה,

על הכאב הזה אם וכאשר יהיה, בבקשה תסלח לי מראש,

תאמין לי שהכל הייתי עושה אם רק הייתי יכולה כדי שלא תחווה אותו.

...

אלוהים שבשמיים

תעיר אותי לבוקר

בו אהיה שלמה סוף סוף

תעיר אותי למציאות

שבה אבא שלי בחיים

או לפחות

תשלח לי אותו בחלום

כי הכאב גדול יותר מאי פעם

ושום דבר כבר לא עוזר

אתה רואה

בבקשה

רק לרגע

שלח לי אותו

אני מבטיחה להיות טובה אלוהים

אני מבטיחה להיות טובה אבא


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י