וניליות, חגורה ומה שביניהם

אוליי זאת הדרך היחידה שלי להתחבר לעצמי

ואם כך הדבר

אז אני מקבלת את זה

...

עוד רגע 110 ימים מאז השבת השחורה. 

מרגיש כמו אתמול אבל גם כל כך, כל כך רחוק. 

קשה לי מאוד לגעת בכל נושא המלחמה.

בהתחלה צללתי ראש ונרתמתי כל כולי,

כדי להתנער מחוסר האונים ספק מול הלחימה או מול הבית.

אני לא חיה בסרט, אני מבטיחה לכם, אבל בסרט שאני לא חיה בו הרוע הזה לא קיים.

הצלחתי לבנות לעצמי 30 שנים של אגדות ונסיכות. 

כי זאת הייתה הדרך היחידה לצלוח את העולם הזה. 

ואז אלוהים שלח את השטן אל האדמה. 

עד עכשיו אני מרגישה שזה קורה רחוק,

אי שם, בממלכה אחרת, לא כאן. לא אצלינו. לא קרוב. 

...

אני מסדרת את הבית מחדש,

מזיזה מצד לצד את כל מה שאני יכולה בניסיון (מוצלח יש לציין) לבנות משהו חדש משלי אחרי כל ההרס בחוץ ובפנים.

מוצאת קבלה. אחת. אחת ששמרתי לנו. שמרתי לי. כדי שתיהיה לי לעוגן אם אצטרך. 

1.10.2023 מתנוסס עליה.

מי ידע אז בכלל מה יקרה כעבור 6 ימים. 

החיים דוהרים קדימה.

הם דוהרים ואין מנוס. 

זה לא בשליטתי. 

לידך אני מרגישה שיש לי מקום לחזור אליו.

סלע איתן שניצב ולא יזוז בתוך המירוץ של החיים.

אני שונאת את זה שאתה במילואים. 

זה מקרב אותי לרוע של השטן. 

אתה לא מוכן לשמוע, אני מבינה אותך, מבינה באמת שמבינה, אבל צה"ל אצלי משמעותו מוות. אין באמצע. 

ואני מסרבת להאמין שאלוהים ישלח לי אותך ואז ייקח. 

זה הכל קרוב מידיי. 

המלחמה קרובה אליי דרכך.

...

"בחיים לא ראיתי אותך ככה" אתה אומר.

אני מחייכת חיוך ולא מסיטה מבט

"איך ככה?" אני שואלת בקול מתוק ודביק שמסמיך את האוויר בסלון

"ככה - גוועת"

כן, לתחושת החיים אני גוועת. 

עייפתי מלהרגיש את כל הקשיים, את הכאב, את המצוקה, חוסר האונים

עייפתי להסביר לעצמי, להם, לכולם, לך את כל השנה האחרונה

אני רעבה

כמו מכורה אני מחכה להרגיש את הדם בורידים שלי דוהר

את הלב שלי מתפוצץ לאלפי רסיסים 

את הנשמה שלי עולה למעלה ושואלת את אלוהים למה הוא עשה את כל זה?

אתה - הדבק שידביק אותי

"את מסכלת עליי כמו על טרף" אתה אומר כמו חתול שסיים לאכול את השמנת, מלא ומרוצה מעצמך, זה נעים לך כל כך

אתה השער שלי לשערי השכינה אתה לא מבין?!

דרכך אני יכולה להגיע הכי גבוה שיש ולשאול אותו (או את עצמי) מה עושים עם כל הסבל הזה? מה המשמעות של החיים אם הכל נראה ככה מסביב?!

"לך הביתה" אני פוקדת בלחש וברוך, מתחננת שתלך כי עוד רגע אני חוצה את סף הדלת לעולם שמגיע אחרי האורגזמה איתך

אני יודעת שהיית רוצה שיהיה אחרת אבל עכשיו אי אפשר

רק תלך מכאן או שתיתן לי להישרף על הזין שלך

אני מצטערת.

אתה המלחמה.