טוב למי שלא הבין
זה נגמר
הארמון שבניתי
הקן הקטן שלי
הגיע לקיצו לפני 4 חודשים
ופירקנו
את הבית
את המשפחה
את התא
לקחתי 3 חודשים להתאבל והשארתי חריץ בדלת
אם ירצה לחזור
למען ה6 שנים
למען האהבה
למען .... לא בטוחה האמת
למען ההגינות?
...
3 חודשים עברו ויש דממה בין קותלי הבית
את הקירות ממלאים עשן שרשראות סיגריות והד הגניחות שלי
מתי מהאורגזמות שלי עם עצמי
ומתי מגברים שבאים להתענג, לענג ולהתפאל
3 חודשים בהם חיכיתי
כי הקצבתי לעצמי
רבעון ראשון של שנה חדשה
Q1
ככה אני
עובדת ברבעונים
אבל הוא לא חזר
והדלת לאט לאט נסגרה
הפצעים התאחו
הנשמה חדלה מלדמם
ועם השמש שהגיעה התחלתי לזרוח
לזרוח לחום
לפריחה ולבלוב
לאהבה
מאסתי ברולטת הזרגים
...
"בואי"
הוא אומר בשקט
כאילו מנסה לזמן אליו גורת כלבים קטנה ומפוחדת
"בואי אליי"
הוא אומר ומושיט את היד
ואני הרי יודעת שהוא ימשוך אותה בחזרה
תמיד הם מושכים בחזרה כשמבינים כמה עבודה וכאב ראש גורה כמוני דורשת
אני מלקקת את הפצעים שלי
ומסתכלת עליו
הוא לא זז
יושב בפתח המערה ומקים לעצמו מאהל
מקושש עשבים
מדליק מדורה
כל כך בטוח בעצמו
עוד מטורף שקם בבוקר והחליט שהוא חייב לקבל את הגורה הזו
שבלעדיה הטירוף שלו לא יהיה שלם
"את באה?" הוא שואל ומתעלם לחלוטין מהעיניים העגולות שלי שנועדו להמם אותו ולהפחיד בו זמנית
אני לא זזה
הוא מתיישב מול המדורה ומתמתח
הוא באמת נורא יפה
ניסיתי לנשוך אותו כמה פעמים
והצלחתי
הוא נתן לי להבין שזה לא ילך
הוא רוצה אותי בין הידיים שלו אבל אני צריכה להתנהג יפה
באמת יפה
לא לנשוך סתם
רק כשצריך
רק כשאני ממש לא יכולה לשלוט בזה
אני מוציאה את האף מחוץ למערה והוא מלטף אותו
ספק נעים ספק מדגדג
"בואי כבר" הוא אומר ומערסל אותי לתוך הידיים שלו בלי לחכות לתשובה
מושיב אותי על הברכיים שלו
מול המדורה
ואני מרגישה אחרי הרבה זמן שלא
את האוויר הקריר של הלילה
את החום מהלהבות
את הרעש של העץ שנשרף
אני מסתכלת עליו מלמטה
מפחדת
הכי מפוחדת שאי פעם הייתי
לא יכולה להגיד לו את מה שהראש שלי קודח
קודח את עצמו למוות כבר 3 חודשים
שואל שאלות על מהות החיים
מהות האהבה
מהות הזוגיות
ממציא לעצמו מסגרות חדשות
ממחיז מחזות שלא יביישו את יוון העתיקה
הוא לא נדרך, לא מפחד
ומסתכל עליי
אני שלו
שלו עכשיו
ואוליי אני יכולה סוף סוף לנוח
רק לרגע
רק לשנייה
כל השאר יגיע מחר
אוליי נתמודד איתו ביחד
אוליי
אבל בינתיים
אני רק רוצה להיות הגורה שלו
