"למה את לא נותנת לנו פשוט להינות מזה? זה כל כך טוב" הוא אומר סוף סוף אחרי שהתחבט שעות איך להוציא את זה
נו לכי תסבירי לו
הלב הזה שלי
רגיש כל כך
פגיע כל כך
והמוח, אוך המוח העובד הזה שלא נרגע לעולם
שילוב קטלני לילדה קטנה
...
הוא מגיע ואני יכולה להריח את הטסטוסטרון שלו מהכניסה לבניין
הוא הגיע לטרוף
לקחת
לבתק
לבעול
הוא לא מגיע לשמוע
הוא לא מגיע לאהוב
הוא לא מגיע לעטוף
הוא לא יכול
הוא רוצה רק לקחת
חזק
כואב
פוצע
הוא חייב לחוות את עצמו דרך החורים שלך
רק ככה הוא מרגיש
ספק את עצמו ספק את העולם
משהו קרה לו בדרך
משהו נורא צילק את הנפש הזאת
והיא לא הצליחה להשתקם מאז
וככה הוא עובר
ממיטה למיטה
מחור לחור
מחפש
מחפש איפה יוכל להניח את הראש
...
אמא תמיד אמרה שאני אוהבת בחורים עם עייני כלבלב
פעם נעלבתי
היום אני מסכימה
כל הגוף שלי נמתח ונדרך כשהם זקוקים לי
אני מכורה לתחושה הזו ושונאת אותה ביחד
אנשים בלי נפש שעברה אין להם תאוות
אנשים שלא ברחו לדמיון לא יידעו למתוח גבולות
אנשים שלא חזרו מהדמיון נשארים אבודים ומתגלגלים ממיטה למיטה
...
"אני כל כך רוצה לגמור בתוכך" הוא אומר "שתראי אותי במצב הכי פגיע שלי" הוא ממלמל
ואני נוטפת בתגובה
מפלצת של נשמות אבודות
ערפדית אנרגייה הוא קורא לי
הוא חזק כל כך
אני יכולה להילחם עד מחר אם כי הכי טוב שאשחרר ואציית
אבל איך אפשר לציית לחיה פצועה?
תמיד תצטרכי להישאר ערנית ועל המשמר
...
"למה את עושה את זה?" אבא שואל אותי
הוא תמיד דואג לי, מוודא שאני במקום טוב בשבילי
"אני חייבת לשבור אותו"
התחרות ההישגיות המגלומניה
הכל דוהר לי בדם וכמו סוס אחוז טירוף אני רוצה לבעוט כל מחסום
"עכשיו הכל מובן" אבא אומר ומחייך
הוא מכיר ויודע
הוא באמת שלי
...
"את רוצה זוגיות" הוא אומר מאוכזב
"כן" אני עונה ומבינה שהנפש החלימה
שחזרתי לעצמי
אני כבר לא קורבן של ארועי העבר
אני עכשיו יודעת לנוע קדימה בקצב שלי
"אני רוצה זוגיות" אני אומרת כקביעה
והוא שותק
לא נשבר
הפציעה עמוקה מידיי
הטירוף אוחז בו
"אז מה אני עושה כאן?" הוא ממלמל
ואני עונה
"עוד לא החלטתי,
עכשיו - לילה טוב"