לפעמים אני מרגישה כל כך מוצפת
שבא לי לוותר על הכל
וללכת לישון
מאז סאגת בתי החולים והכאבים הנוראיים לפני חודש
כשכבר ממש יכולתי לדמיין לראות ואפילו קצת לגעת באבא שנמצא בעולם שמעבר
כל כך כאב לי שמצאתי נחמה בזה שאפגוש אותו
וזה נתן לי תקווה
אמיתית
של ממש
באותן שניות לא כאב לי
כי ידעתי שעוד רגע אהיה עם אבא
מאז
הכאבים פסקו
הבריאות אט אט חוזרת
אבל הגעגוע לאבא שהיה כל כך קרוב לא מרפה
בהיסח דעת מוחלט וללא הכרה או בקרה אמרתי לאמא שם בבית החולים
אבא מחכה לי
והאמנתי
בכל ליבי
וחיכיתי
עוד יותר
אבל מסתבר שאני צריכה להשאר כאן על הכדור לעוד משהו
שאגלה בהמשך
והפעם
לא אשקר
קצת
קצת
קצת
לא בא לי
בא לי את אבא שלי
מעולם לא דמיינתי או זכיתי לשחק בנדמה לי
תמיד היה נראה לי מיותר
אבל שם ממש ראיתי אותו
יושב ומחכה לי
צעיר כל כך
חתיך כל כך
אוהב כל כך
גאה ומצחיק בדיוק כמו שהיה
מלא בכאב על כך שאני גדלתי והוא כבר לא זכה
והוא ישב על כיסא מברזל באמצע רחוב מרוצף
ולפניו היה שולחן עגול
והיה זה בית קפה סתמי, רנדומלי
והוא ישב והסתכל עליי
אני יודעת את זה
ראיתי את זה
וחיכה לי סוף סוף
שאחצה את שערי העולם אליו
האור היה חמים ונעים
היו אנשים מסביב אבל לא היה רעש
ואבא ישב והסתכל עליי
וחיכה
אבל אני... לא באתי
תודות לרפואה המודרנית
אבל כל כך רציתי
ושבריר מזה נשאר בתוכי
ההבנה שהוא מחכה לי
ההבנה שאני לא קרובה אליו
ההבנה שיש עוד מה לעשות כאן כנראה
ובכלל שלשום הייתי בפלנטריום בת"א והסתכלתי על הסרט המקסים משנת 2008 שנועד לסקרן ילדים בחלל
ותהיתי לעצמי
מה אנחנו בכלל?
אנחנו כלום
כלום אחד גדול ומנופח
ואבא כבר חופשי ומחכה לי
ואני ?
מתקרבת לעוד יום זיכרון
32 במספר , כמו מספר שנותיי
בלעדיו
גדולה מאבא בעשור
וסבא וסבתא שהשנים עברו על פניהם והגעגוע והחוסר חרטו עליהם את הקמטים
מלאך אחד שאבא שלח לי
אמר לי לפני שנתיים
לא להתנות את האושר שלי באבא
כי אבא לא יגיע הרי
והאמנתי לזה
והייתי גאה בעצמי שהצלחתי להתמודד עם המציאות
אבל זהו
הספיק לי
אני חוזרת להאמין באבא
ובי
כי אחרת אני פשוט אלך לישון
ואקום לצידו בבית הקפה
...
אמונה
תמצאו לכם אחת
תיהיה אשר תיהיה
כי בלעדיה
אפשר להתקפל וללכת כולם ישר לבית הקפה של אבא
לילה טוב שלולית נפלאה שלי
❤️