כותבת
לך
לעצמי
לכל המרבה במחיר
...
אני נוטה להתאהב לא מעט
לפחות כמה פעמים בשנה
גם בבעלי שלי הייתי מתאהבת לסירוגין
אני נוטה ללכת למכולת גם לא מעט
בכל זאת יש לי שתי מכולות ממש מתחת לבית
והן פתוחות כל הלילה
ככה זה בעיר הפשע והרשע, הכל פתוח כל הלילה
הנטיות שלי להתאהב וללכת למכולת לא שוויוניות
למכולת - יותר
להתאהב - פחות
מעניין האם אם הן היו הולכות יד ביד
אז היה אפשר ללכת עם האהבה למכולת
...
לפני שבועיים בדיוק גיליתי שאני בהריון
היום היה אמור להיות שבוע שישי או תחילתו של שביעי
ככה זה כשמזדיינים בדייט השני
הכל מאוד מהיר
"אז למה הפלת אם רצית ילד?" היא שואלת בזמן שהיא מקפצת מעל הלופה ומורטת לי את הגבות
"ככה..." אני עונה בשקט
הכל מאוד שקט כבר שבוע
מאז שלא הייתה דרך חזרה והכדורים נבלעו
העולם נדם
הלב נעצר
"אבל למה אם זה כבר שם?" היא ממשיכה לחטט, ככה זה מי שלא סובייטי
אני מתיישבת וכמעט צועקת עליה
"כי איך יכולתי להביא לעולם ילד עם גבר שאני מכירה שבועיים? איזו אמא אהיה אם אקשור את החיים שלי ושל הילד שלי עם אדם זר? לא יכולתי לעשות את זה!" ואני נשברת לתוך צעקה
כי רציתי
הרי...
כל כך
רציתי
...
"אני אוהב אותך" הוא אומר לי
"אני מתגעגע" הוא מזמר לי
"את האוויר שלי" הוא מתחנחן בכפרה
"כועסמאק ערס כמה שאת יפה"
תמיד הייתה לי חולשה לערספואטיקה
"נו כמה שרשראות יש עליו?" אמא לי שואלת בהלצה
"הפעם רק אחת" אני עונה לה ומחייכת
כשעוד לא ידעתי מה עומד להגיע
"אני פגום" הוא מתוודה לי
"אני שבור" הוא מתנחם
"אני רוצה להיות ראוי לך" הוא מאחל לעצמו
ואני בינתיים - מפילה
יום ועוד יום ועוד
וזה לא נגמר
הגוף שלי לוקח את הזמן
דואג שיכאב לי לאורך כל הדרך
כי על טעויות משלמים
על טיפשות את תשלמי
על יהירות את תענשי
על הנטייה להתאהב את תבכי
"אני חושב שאני פשוט צריך לעשות את זה" הוא אומר אחרי שברח מהביחד
ואני מחייכת
טיפש כזה שלא ברא האל ועם זאת כל כך טיפוסי
הם כולם תמיד מתאהבים
אני הרי נוצצת כשאני לא מפילה
ואחר כך טופסים את הראש
לא יודעים מה לעשות כדי לשמור אותי לעצמם
בורחים, משתגעים, מזיינים אחרות
ואני הופכת לזיכרון שמעלה להם את האגו
ככה זה כשאת תכשיט
גם נוצצת וגם מוצצת
הגביע הקדוש
...
ערב טוב
שלולית נפלאה
שיהיה לנו סופשבוע של החלמה