משהו פה בתהליך של גבר ואישה שמתנים אהבה או סתם מזדיינים להנאתם - לא מספיק... חשבתי לעצמי.
ידעתי שאני אוהבת כשהוא שורט אותי בגב, אבל לא שריטות קטנות של תשוקה, אלא פרועות, מכאיבות, שחורכות בתוכך את ההבנה של כמה שהוא רוצה אותך. ידעתי שאני אוהבת הצלפות, מעטות ככל שיהיו אבל השתוקקתי לכל אחת ואחת מהן, רציתי להרגיש את היד ופעמים רבות כשהיד מיצתה את עצמה רציתי להרגיש גם משהו גס יותר, כואב יותר, שוט? או רצועת עור? לא יודעת.
לפעמים הייתי מבקשת שיקשור אותי, בהתחלה חלש בכדי שהידיים יהיו רופפות ואחר כך חזק יותר, להרגיש את כבלי הקשירה נושכים לי בעור. הייתי מבקשת שיצמיד את היד אל הגרון שלי ויחנוק אותי, לא, לא חנק ביזארי מהסרטים עם עיניים מתנפחות וקולות מוזרים שבוקעים מהגרון.
חנק ענוג, שגורם להכל להתערפל והצלילים היחידים שהייתי שומעת היו אנקות הכאב ויבבות העונג שהתפרצו מתוכי ונשמעו כאילו ממרחקים.
תמיד ידעתי, שאני רוצה להיות שלו. כנועה לו. להיות חשופה לידו ולתת לו לעשות בי כל מה שיחפוץ. רציתי לתת את עצמי לו, לראות בעיניו כמה הוא רעב אליי וכמה אני מסבה לו אושר בעודי כנועה לו. רציתי שישלוט לי באושר. באושר העילאי הזה בעודי מתפזרת כמו זיקוק בשמיים.
רציתי שיגרה לי כל נקבובית ותא בגוף, כל דבר שיכול לספוג טיפת כאב או גירוי, רציתי שהכל יהיה ער.
שהם כולם, יהיו אורחים בקרנבל החושים שמתחולל בי.
