אני יושבת על המיטה, מגרדת את הכיסוי שעשוי מבד קשיח עם הציפורניים, כאילו מתחתיו מתחבא לו אוצר. רק שהאוצר שלי - עומד מאחוריי.
זהו. הוא נכנס. אין לי לאן ללכת. אין לי אפשרות לבטל, לברוח, להימלט. הוא פה. ואני מולו. מרגישה כמו טרף עסיסי שהוגש על מגש של כסף.
אני לא רואה אותו. היד שלו נכרכת סביבי ואני תופסת אותה חזק, חופרת בה עם הציפורניים ולא משחררת. אני לא יכולה. הלוואי והכל היה קופא עכשיו והייתי יכולה להישאר ככה שעה שלמה, עד שאתרגל, עד שיימאס.
"שלום ילדה, מה שלומך?" הוא אומר בקול הזה שלו שנשמע כ"כ טבעי, לא מהסס, לא מתרגש. איך יכול ליהיות שלא בא לו לקפוץ מהחלון עכשיו מרוב התרגשות?
הוא מנשק לי את קצה הראש ומהדק את האחיזה בי. אני משותקת. "טוב, תגידי משהו!" אני גוערת בעצמי אבל אני לא יכולה. אין לי. אני משותקת.
היד הזאת שעוטפת אותי אני מחזיקה בה ומרגישה כמו ילדה, כמו תינוקת שנאחזת בצעצוע הכי אהוב עלייה ואם רק תשחרר אז הכל ייתפוצץ.
הוא משכיב אותי לידו. אני לא מעזה להסתכל עליו.
"את לא רוצה לראות אותי ילדה?" הוא שואל,
"לא אדוני, אני מרגישה שאם אסתובב אז הכל ייעלם, הכל יתפוגג, זה יהיה אמיתי... אמיתי מידיי"
"טוב" הוא אומר בנונשלנטיות בעודי דרוכה ומכווצת מכל ההתרגשות והציפייה, "את לא מצפה שאני אכנס ככה למיטה וארגיש בנוח, נכון?"
משהו מגרד לי את קצה הראש והחך...הרגשה מוזרה, מעצבנת, הוא מכיר אותי ואת האף שלי שנמצא גבוה גבוה, מה הוא מצפה, שאני אפשיט אותו?
כאילו הוא קרא את מחשבותיי ואני שומעת מאחוריי " אני לא מתכוון להתפשט לגמריי, רק שיהיה לי יותר נוח, לא תרצי שאני אהיה עם נעליים נכון?"
אלוהים! מה יש לי? למה אני לא מצליחה לדבר???
אני כנראה מצליחה למלמל משהו כי הדבר הבא זאת היד שלו, הגדולה, העבה, הבטוחה שמוגשת לעברי בעודו נעמד מולי ואני עם מבט מושפל מפילה את חמשת האצבעות שלי בתוכה ומרגישה כמו גוש חמאה שעוד שנייה נוזל לו בין באצבעות.
"את לא מסתכלת עליי" הוא שוב אומר, "לא אדוני, אני מפחדת"
זה לא שאני לא יודעת איך הוא נראה, זה לא שלא דמיינתי לי כל זווית נקבובית וצד בפנים שלו, פשוט משהו, כ"כ חזק עוצר ממני להרים מבט, להסתכל על הגבר הזה, על האיש הזה שלקח אותי, רחוק, רחוק מהכל, מכולם, מעצמי. לקח אותי לכאן.
אני יושבת על קצה המיטה והוא עומד מולי, אני מניחה שנאמר משפט או שניים שנתנו לו לגיטימציה או שלא( כי בעצם ממתי הוא צריך לגיטימציה כדי לעשות דברים?) כי הדבר הבא שאני זוכרת זה את כף הרגל שלו דורכת בטבעיות על הירכיים שלי. "איך הנעליים שלי?" הוא שואל
-עכשיו, מישהו יכול להסביר לי למה נהנתי מזה כ"כ, למה האקט הפשוט הזה, כ"כ העיר אותי?-
אני מנסחת איזו הערונת כי, כמובן שלא אכפת לי מהנעליים שלך עכשיו ואתה יודע את זה! אבל אתה אוהב לדעת שכל מה ששלך הוא הכי יפה, טוב ומושלם.
צלחתי את המשימה, הגבתי כשורה כנראה כי אתה נשמע לי מרוצה.
"אני אמור להוריד אותן לבד?"
אני מהססת ומתחילה להתיר את הקשר בשרוכים, אמא'לה, מהזה? מהזה הדגדוג הזה בסרעפת, אני מרגישה שזה בא לי כ"כ טבעי, אני כ"כ נהנת מזה. אני אסירת תודה בתוכי שהוא נתן לי לעשות את זה.
אני מקפלת את השרוכים הכי יפה שאני יכולה בתוך הנעל הימנית ואז השמאלית ומניחה אותן למרגלות המיטה.
(הערת שוליים: על פניו, במסגרת מע' יחסים רגילה יכול להתפרש אקט כזה כמשהו משפיל, כי הרי מעולם לא תראו גבר מבקש בכזאת נכונות מזאת שמולו לחלוץ את נעליו, אוליי רק בכתות, או בקווקאז, בכל אופן, האקט הזה גירה אותי בצורה לא מוסברת וכעת אני חושבת שאמא הייתה מתגאה בי על הצורה הסימטרית בה הנחתי את הנעליים וקיפלתי את השרוכים.)
"זהו? ככה אכנס?" נשמעת השאלה שדורשת ממני ישר לטפל בבעייה ולפעול
אני עדיין לא מביטה בך,אתה חכם ויודע שאני לחוצה כמו טמפון XL בכוס של בתולה ששוקלת 47 קילו, אז לבקש ממני לפשוט מעלייך את הג'ינס עלול להביא לאסון או לרכבת הרים נוספת. מיותר. "מה את אומרת על המכופתרת שלי?, טיפה מקומטת לא?"
אני מרגישה שאני שוחה בתוך עצמי. אני כ" רטובה עוד מלפניי שהגעת ונכנסת בדלת ועכשיו הקול הרגוע שלך, השאלות והכל מסביב שנראה לי כ"כ מיותר אבל אני מבינה שזה חלק בלתי נפרד מהחוויה, זה גורם לי לשחרר מעצמי נוזלים בכמויות שלא הכרתי שקיימות.
אני מתחילה לפתוח כפתור אחר כפתור בחולצה שלך מלמטה ללמעלה ומגלה מתחתייה גופיית T שחורה.
אתה עומד מולי. גדול. גבוהה. חזק. ג'ינס, גופיית T.
אני מרגישה שאני עוד שנייה מתפוצצת ושאני חייבת אותך עכשיו. אני מרסנת, מרסנת כ"כ, אוף.
עד מהרה הג'ינס נושר ממך גם הוא אבל לפניי שפשטתי אותו מעלייך, גילית לי את האבזם של החגורה.
שמעתי הרבה עלייה, על העובי שלה, על הצבע שלה, על העוצמות שלה.
אני מביטה באבזם הזה. הוא נמצא בדיוק מול העיניים שלי. אני נחרדת מבפנים..."האם הוא ירביץ לי איתה? שיט, זה נראה כואב..." אני אומרת לעצמי, ומייד המחשבה מתחלפת בכמיהה בלתי מוסברת להרגיש את החגורה הזאת על ישבני או איפה שתבחר.
מתחת לנקודה בה היה שניות ספורות לפניי האבזם כעת נמצא הבוקסר שלך, מביט בי
והזין שלך שאני כמעט יכולה להרגיש עם העיניים שלי מבעד לבד הכותנה השחור שמכסה אותו... בוחן אותי.
בחיים לא עמדתי במבחן מול זין...