וניליות, חגורה ומה שביניהם

בלילה,

לקחת אותי למקומות רחוקים, לעולמות קסומים, רחוק מכולם, אפילו ממנו.

היינו רק אני ואתה. אני כה קטנה, זעירה, שברירית. כנפיים שקופות ודקיקות היו לי.

ואתה – פורס את רוחבך לכל עבר, אביר ועצום.

טיילנו בין אורות מדממים, בין חולות הזהב. לימדתי אותך איך שמש מדממת.

הראית לי מה זה שקט.

ביקרנו במערה, לא היה בה כלום פרט אליי ואלייך.

ביקשת ממני להציץ רחוק, לחלומות – "זכרונות הילדות".

ביקשת להישאר, לתמיד. כאן. בעולם ההוא של השקט, של האבק הקסום.

שם – רחוק מכולם – שתית מים מתוקים מידיי והרגשתי את לשונך החמה והארוכה עוברת בחספוס ומכסה את אצבעותיי.

לבשנו את דמותינו כבני אנוש והכל מסביב נמוג.

"פיה שלי" – הייתי

"דרקון שלי" - היית